הורים לתינוקות מקטרים על עייפות מחרידה מהלילות הלבנים ומהצרחות; הורים לילדים בני שנתיים מתלוננים על הטנטרומים, הצרחות וחוסר האונים; ויש גם את ההורים למתבגרים, המביטים בכל אלה בזלזול, ומשננים: ילדים קטנים, בעיות קטנות - ילדים גדולים, בעיות גדולות. אז מהו באמת הגיל הקשה ביותר?
לא פחות מאלפיים הורים ענו על הסקר שיצרו במגזין ההורות "הורים" של תוכנית הטלוויזיה האמריקנית הפופולרית Today - והתוצאה שהתקבלה מפתיעה במיוחד. רוב מוחץ קבע כי הגיל הקשה ביותר הוא לא אחר מגיל שמונה. אז מה יש בו, במספר התמים הזה, שמכיל כל כך הרבה קושי עבור ההורים?
"בני השמונה יכולים להיות עקשנים. הם מפסיקים להקשיב להורים ומתחילים לטרוק דלתות ולגלגל עיניים", מסבירה כריסטי פאר, מומחית הורות. "זו תחילת גיל ההתבגרות. הם מתנהגים פתאום כאילו כל מטלה קטנה היא התעללות, ופעמים רבות מתעלמים מההורים באופן מופגן. זה גיל שדורש מההורים סבלנות ומעורר בהם כאבי ראש. מצד שני, בניגוד למתבגרים, אחרי שעשו בלאגן ורעש בבית, הם רוצים שוב להיות ילדים קטנים ולהתחבק ולהתנחם. כדאי לנהוג בהם באמפתיה".
"היום יותר מתמיד, התרבות שלנו מפעילה לחץ על ילדים צעירים להפוך לבני נוער", אומרת הפסיכולוגית ד"ר אליזבת ברגר. "החוויה הבוגרת מפתה עבור הילדים, ועדיין רוב הסיכויים שהם לא באמת מוכנים לוותר עוד על מגרש המשחקים. אי אפשר באמת לשלוט בשינוי הזה, אבל כן ניתן לנסות להאט אותו. אפשר לנסות לשלוט בתוכן שהילדים צורכים, כי התוכן הזה מאוד משפיע על הציפיות שלהם וההתנהגות. הילדים בגיל הזה מושפעים מבני נוער שמהווים מודלים לחיקוי, והמשווקים יודעים את זה".
גם ההתפתחות המינית החלה לקרות מוקדם יותר ויותר, ובשנים האחרונות בנות שמונה ואפילו שבע מקבלות מחזור ומצמיחות שיער ערווה או ניצני שדיים. גם אצל הבנים נראים סימנים מוקדמים של נערות, וכל אלה מלווים, איך לא, בשינויים הורמונליים. יכול להיות שהסיבה שהרגע הזה, והקושי שמגיע איתו, הם כי פתאום הילד התמים משתנה ונעלם להורה, ויש בכך הסתגלות וכאבי גדילה - גם מהכיוון ההורי.