בעוד ממשלת ישראל פותחת את שערי מוסדות החינוך לילדי הגנים והכיתות הנמוכות, היא מתעלמת לחלוטין מן העובדה שמאות אלפי תלמידים ערבים, חרדים ומהמעמד הכלכלי הנמוך, הודרו ומודרים מן הלמידה המקוונת שתימשך בכיתות ד' עד י"ב. לרבים מהם אין גישה למחשבים, לרשת האינטרנט ובחלק מן המקרים לרשת החשמל; גם משדרי הלמידה הוירטואליים, שצריכים להיות משודרים בערוצים ציבוריים חינמיים, משודרים בערוצים בתשלום ומונעים בכך גישה לאלו שאינם מנויים לערוצים.
בעוד שבמדינות אחרות מנסים להתגבר על הפער הדיגיטלי באמצעות סיוע ממשלתי ומקומי לתלמידים נזקקים, ב"סטארט אפ ניישן" שהייתה יכולה לפתור בעיה זו בקלות, מסתפקים כבר שנים בהבטחות ריקות של פוליטיקאים כמו "מחשב לכל ילד". התלמידים שכן זכו להזדמנות הם אלה שמתגוררים ברשויות מקומיות שנקטו צעדים וסיפקו ציוד מתאים; אך רבים אחרים נותרו ללא גישה. המצב קשה במיוחד עבור תלמידים שצריכים להיבחן בבחינות הבגרות השנה: בלי גישה ללמידה המקוונת, הם יפסידו חומר רב ויגיעו לבחינות לא מוכנים.
תלמידים שלהוריהם יש אמצעים כלכליים, הון תרבותי ואוריינות דיגיטלית, נהנים מיתרון עצום. עבור תלמידים מרקע סוציואקונומי נמוך, הבעיה עמוקה יותר ממחסור כזה או אחר בציוד. למידה מקוונת היא פעילות מורכבת שדורשת גם תנאים פיזיים ומנטליים הכרחיים, כמו מרחב ביתי שמאפשר לכל אחד מילדי המשפחה ללמוד - או תזונה מספקת.
מערכת החינוך לא פועלת במנותק מהמציאות החברתית, הכלכלית, התרבותית והפוליטית שבה היא מתקיימת. לפי דו״ח ממדי העוני והפערים החברתיים לשנת 2018 של המוסד לביטוח לאומי, ב-2018 חיו בישראל כ-469 אלף משפחות עניות – קרוב לשני מיליון נפשות ובהן 841,700 ילדים. ישראל נמצאת במקום השני בשיעור הילדים העניים מבין מדינות ה-OECD, שנייה רק לטורקיה.
מחקרים על אי-שוויון בחינוך מעלים כי במדינות המתאפיינות באי-שוויון כלכלי גבוה, יש הסתברות גבוהה שילדים להורים עניים יהיו אף הם עניים. חלק גדול מילדים אלו סובלים מאי ביטחון תזונתי, המוגדר כהיעדר נגישות סדירה למזון בכמות מספקת, מזון בריא ומזין הכולל את כל אבות המזון ומאפשר חיים בריאים ופעילים. מחקר של הביטוח הלאומי שפורסם ב-2018 בחן את מצב הביטחון התזונתי בישראל ומצא כי אחד מכל חמישה ישראלים חי באי-ביטחון תזונתי ושעבור קרוב לחצי מהאנשים הללו מדובר במצב חיים קבוע ומתמשך.
למעשה, ילדים הגדלים במצב של חוסר ביטחון תזונתי סובלים מבעיות בהתפתחות הקוגניטיבית המשפיעות על הישגיהם הלימודיים. מחקר של קבוצת חוקרים מאוניברסיטת הארורד טוען כי: "כאשר ילדים לומדים בבית ספר שבו הם אינם זוכים לארוחה מזינה, הגוף שלהם משמר את האנרגיה המוגבלת שיש להם. האנרגיה משמשת תחילה לתפקודי האיברים החיוניים של הגוף. אם נותרה אנרגיה היא משמשת לגדילה. פעילות חברתיות ולמידה הן בעדיפות אחרונה. משום כך, ילדים הסובלים מתת-תזונה נעשים אדישים וסובלים מליקויים ביכולות הקוגניטיביות שלהם. מדיניות המאפשרת לילדים להישאר רעבים משמעותה פגיעה בהשקעות של המדינה בחינוך הציבורי בשל תזונה בלתי מספקת של ילדים“.
מערכת החינוך הישראלית כוללת מפעל הזנה לתלמידים מתוקף חוק ארוחה חמה לתלמיד מ-2005. החוק קובע הסדר של מתן ארוחה חמה לתלמידי גן חובה ובתי ספר יסודיים שבהם מונהג יום לימודים ארוך (עד השעה 16:00). מפעל ההזנה מתקיים גם במוסדות החינוך המיוחד, הפועלים במתכונת יום ארוך מתוקף חוק החינוך המיוחד. על-פי נתוני משרד החינוך, מתוך כ-247 אלף תלמידים שלומדים יום לימודים ארוך ואמורים לאכול בבית הספר, 116 אלף תלמידים – כמעט מחצית – לא מקבלים ארוחת צהריים חמה מהרשות המקומית.
קשה לדעת מהו היקף מפעל ההזנה בימים אלו. בתקופה שבה מוסדות החינוך היו סגורים, חולקו על-פי נתוני משרד החינוך, נכון לאמצע אפריל, 40 אלף ארוחות לתלמידים נזקקים – כשליש בלבד ממספר הארוחות המחולקות בשגרה. משמעות סגירת הצהרונים היא שעשרות אלפי תלמידים לא קיבלו ארוחה מזינה.
לא יתכן שעשרות אלפי תלמידים ותלמידות נזקקים בישראל, שרובם המכריע נשאר מאחור בעת הזו בשל הלימוד המקוון שלא מתאפשר עבורם בהיעדר מחשב או חיבור לאינטרנט, לא יקבלו לפחות ארוחה חמה אחת ביום. ניתן לחלק ארוחות לכל משפחות התלמידים הזכאים תוך שמירה על כללי הריחוק החברתי.
מן הראוי היה גם שהמדינה, שבה שיעור הילדים העניים הוא מן הגבוהים במדינות המפותחות וששיעור המובטלים בה הוא מעל למיליון, תדאג לספק ארוחות חמות לעשרות אלפי הילדים במערכת החינוך שסובלים מאי ביטחון תזונתי. כך לא חוזרים ללימודים.
פרופ' יוסי דהאן וד"ר סראב אבו רביעה חברים בצוותי המומחים של המשבר