כולנו פוגשים לעיתים, כהורים לילדים, את הצורך לגונן עליהם, לרפד להם את המציאות וליפות אותה. ששום דבר לא ייגע בהם ולא יפגע בהם. ועדיין, כשהמציאות טופחת על פנינו בעת חירום כמו המלחמה באוקראינה, כשהחדשות מגיעות עד אלינו ופורטות שוב על הצלקות - אנחנו פוגשים את הצורך הזה על אחת כמה וכמה. האדם הוא ייצור שלא נוח לו באי וודאות ועוד יותר מכך בחוסר שליטה. במצבים כאלה אנחנו מרגישים חוסר אונים, אולם עם יד על הלב, בלי ששמנו לב אנחנו מומחים בהתמודדות באי וודאות.
כשאנחנו מולידים ילדים אנחנו מקווים ומצפים שיתפתחו להיות מצליחים אך אין לנו שום תעודת ביטוח לכך. רובנו מתחתנים עם חששות מחד ותקוות לקשר מאידך, אולם בעולם המערבי אחוז גבוה מהנשואים ייפרדו או יתגרשו. אפילו כשאנחנו יוצאים לנסיעה ברכב - אנחנו יושבים בקופסת פח, נוסעים במהירות גבוהה ואין לנו שליטה על הרכבים סביבנו ועל מה יקרה איתנו. משמעות הדבר היא שאנחנו בעלי יכולת טובה להתמודד עם מצבים כאלה.
יחד עם זאת, כשמדובר בחדשות שמחלחלות לתוך אוזניהם של ילדינו, על מלחמה באוקראינה, עם תמונות בחדשות, אנחנו זקוקים להבנה כיצד יש לפעול על מנת לחזק את עצמנו ואת ילדינו עד יעבור זעם. אז הנה כמה נקודות שיכולות לעזור לנו בעיתות משבר כאלה:
- אנחנו המפתח: הדוגמה האישית שלנו מאד משמעותית. חלקנו בעלי משפחות וחברים באזורים הסוערים. חלקנו מתחילים להרגיש את הקרקע הבוערת. זה מזכיר לנו זמנים סוערים אצלנו. חשוב לעשות עבודה פנימית עם עצמנו: דיבור פנימי, נשימות. חשוב שנבדוק איך אנחנו יכולים להשתלט על עצמנו אחרי שאנחנו מבינים את ההשפעה של התנהלותנו על ילדינו.
- מדברים על הכל: על שאלות תמיד עונים. לפי גיל הילד ולפי מהות ועומק השאלה. לא מרחיבים, גם לא משקרים או ממציאים. חשוב המסר: יש למי לפנות. מומלץ לא לדבר מעל ראשם של הילדים בשפות שהם לא מבינים, כי את הטונציה הם מבינים ואנחנו לא רוצים להעמיס עליהם עוד סיבות לחרדה ולבלבול. ילדים שקיבלו הסברים בביה"ס, או בגיל שצורך מידע באינטרנט- כדאי מאוד גם ליזום שיחות התייעצות בהן נשאל אותם מה הם יודעים על המצב, ונסביר בצורה קצרה ועניינית מה קורה, בהתאם לגיל הילד.
- "מה כן": חשוב שנישען על מה שעובד ומתקיים. לנו יש צבא שמגן עלינו, ממד"ים ומקלטים. אנחנו ממשיכים כרגיל, זו מלחמה שמתרחשת ביבשת אחרת. העולם כולו מפעיל סנקציות לקיצור המלחמה.
- פחות חשיפה תקשורתית: כדאי שנמעיט בהאזנה לחדשות ברדיו או צפייה בהן בטלויזיה. התקשורת מציגה את האירועים השונים בצורה מאוד מרוכזת ולא פרופורציונלית. התמונות המתחלפות והכתוביות הרצות מייצרות מצג חירום מלחיץ ולכן כדאי להמעיט בחשיפה.
- להמשיך כרגיל. כל מה שאנחנו עושים ביומיום וכל מה שניתן לעשות כמו קודם. שגרה היא מסגרת תומכת עבורנו, וככל שנתמיד לקיים שגרה כך תהיה תחושת חוסן.
- אמפתיה: כדאי להיות אמפתיים, לתת לגיטימציה לכל רגש, גם קשים במקום לשלול: במקום לומר" זה שום דבר" כדאי לומר " אני מבין אותך". במקום להגיד: "שטויות זה לא מפחיד" כדאי לומר "אני רואה שאתה מפחד". תשומת לב לילד שקשה לו יותר חשובה מאוד. אם הוא מסתגר בתוך עצמו, ממעיט לקחת חלק בפעילויות, לא אוכל או מתקשה לישון- נאפשר לו לדבר על זה ונתייעץ איתו יחד מה יכול לעזור לו.
- מחר זה ייגמר: חשוב שהמסר יהיה שהמצב זמני. המלחמה תסתיים בקרוב, כי כל מדינות העולם רוצות לחזור לשגרה. נשדר אמון בכוחנו כמדינה, ובכוחנו כעולם נאור שמכוון לשלום.
אנחנו המראה של ילדינו. בואו נהיה עבורם מראה שמשקפת את המסר שהיינו רוצים לשקף. למילים שלנו יש כוח גדול. עלינו לבחור אותן בקפידה על מנת שנוכל לייצר עם ילדינו תחושת חוסן וביטחון.
הכותבת היא מדריכת הורים במכון אדלר ויועצת זוגית מומחית לקשב וריכוז ולהורות הייטקיסטית.