"מה בסך הכם אנחנו רוצים? דבר מאוד פשוט שהילד שלנו יפסיק לסבול, יפסיק לסבול חברתית, שלא ירביצו לו. שייתנו לו ללמוד בשקט. ולא השקט הזה לא מגיע רק מחמיר ואני עייפה נפשית שזה צריך להיות העיסוק העיקרי שלי", כתבה כנרת פלאח, אמא לארבעה, בפוסט מרגש.
אריאל, בן 13, תלמיד כיתה ח' בבית ספר בדרום, חווה לדברי אמו לא מעט מקרי חרם כלפיו. "הגעתי למבוי סתום. אתמול הייתי אצל הקוסמטיקאית שלי, ואריאל התקשר אלי בוכה. אמר שמרביצים לו. מיד התקשרתי לאחיו, בן ה-16 שלומד באותו בית הספר. התקשרתי למחנכת שלו וביקשתי ממנה שתתערב ותעזור לי".
אריאל סיפר לאמו שילדים דפקו את ראשו בשולחן. כנרת מיהרה לבית הספר. "רציתי רק לקחת אותו, העברתי אותו בשנה שעברה בית ספר לאחר שעברנו עיר וגם בעיר הקודמת, אשקלון, אריאל עבר חרם אך לא בצורה כזו ושם כן היו לו גם חברים".
המצב, אומרת פלאח, שבר גם אותה ואת בעלה. "בעלי שואל אותי מה צריך לעשות וכמה כסף יעלה להשאיר אותו בבית. אנחנו מתמודדים עם סיפורים וחוויות מאתגרות, לא פשוטות, לעיתים קרובות ואני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מתנצלת בפני הילד שלי שאני לא מצליחה לעזור לו. אני מרגישה שכל הבית שלי לא שורד את זה, כולנו בסטרס".
כנרת פרסמה פוסט בפייסבוק ובו כתבה: "סליחה שמכאיבים לך אריאל וכואב לך. סליחה על כל קללה שאתה נאלץ לשמוע באוזניים הטהורות שלך, סליחה על כל השנאה שאתה חווה במקום אהבה, סליחה על כל דמעה לב של אמא, סליחה שאמא מתעייפת. שום הורה לא היה שורד את מה שאנחנו עוברים שום הורה. אפילו אמא לביאה מתעייפת. אנחנו הורים מותשים שנשארו חסרי אונים והנה ההגנה הכי טובה שאני יכולה לספק זה לא לשלוח לבית הספר וככה נחסוך הרבה דמעות כאב וסבל".
את כועסת על מערכת החינוך?
"המערכת תמיד מגוננת על עצמה ולא לוקחת אחריות. המחנכת אמרה ששמרו עליו אבל כאשר התקשרתי אליה היא אמרה שהיא בכלל לא ידעה על המקרה. בכל מקרה, כרגע הוא יהיה בבית, הכי בטוח לו בבית ולא צריך לגרום לו עוד עוגמת נפש".
אתמול כשחזר הביתה, אריאל היה מספר שעות עם עצמו ואמו נשארה עם החששות. "פחדתי שיקרה לו משהו, כל כמה דקות פתחתי את הדלת להשגיח"
לפני כמה חודשים הצטרף אריאל לקבוצה של שירי קניגסברג–לוי, מורה לחינוך מיוחד, ומנהלת קבוצת פייסבוק "ים של חברים". קניגסברג–לוי, שהתפרסמה גם ככוכבת רשת במהלך סגרי הקורונה, הקימה את הקבוצה בעקבות חרם על בתה.
"את אריאל פגשתי לראשונה בפעילות שלנו בים של חברים", מספרת קניגסברג-לוי. "הפקנו יום הולדת לילד מוחרם ברמת גן והוא הגיע לחגוג לו לפני חצי שנה בערך. הגיע ילד מבויש שבסך הכל רוצה חברים. לאט לאט מפעילות לפעילות הוא נפתח, קילף עוד שכבה, יצר קשרים מדהימים עם ילדים, אריאל ילד נעים, חייכן, מלא בנתינה ואהבה. אבל העיניים שלו עצובות. ילד שחווה חרם ואלימות פיסית במשך שנים, לא מתגבר על כך במחי יד. אבל הוא קיבל ביטחון והיה בטוח שיוצא לדרך חדשה. אך לא כך הדבר, לדבריו ולדברי אימו, עדיין מציקים לו בבית הספר, לא מניחים לו. מרסק את הלב לדעת שהוא שוב צריך להתמודד עם מול ילדים אלימים. אימו שבורה נפשית ומיואשת. אם הורים יתייחסו ברצינות לכל נושא החרם והבריונות, יקחו אחריות מלאה כשילדיהם מתנהגים בבריונות, רק אז יגיע השינוי".
מבית הספר נמסר בתגובה: "מדיניות בית הספר הינה אפס סובלנות לאלימות ועל כן לאחר בירור ובדיקה שני התלמידים שהיו מעורבים באירוע והרימו יד הושעו מיידית וטופלו ברמה החינוכית והמשמעתית ובכיתה נערך תהליך חינוכי לגבי המקרה וחידוד האיסור לנקוט באלימות.
"מפאת צנעת הפרט לא ניתן להרחיב אך המנהל, המורה והצוות החינוכי כולל הפסיכולוגית והיועצת מקדישים שעות ארוכות ועושים לילות כימים למען כלל התלמידים המתקשים וימשיכו לפעול על מנת שכל תלמיד יחוש אהוב וישמח ללכת לבית הספר".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "מוגנות התלמידים היא אחד מעקרונות היסוד של מערכת החינוך, ובמקרה של פגיעה בעקרון מקודש זה, פועל המשרד בכל הכלים החינוכיים והמשמעתיים שיש בידיו. בתוך כך, גם במקרה הנדון נקט בית הספר בפעולות בלתי מתפשרות עקב אירוע האלימות שפרץ בין שני התלמידים. יודגש, כי כאמור מדובר באירוע של אלימות ולא בחרם. לנוכח זאת, בית הספר נקט בהליכים משמעתיים כלפי התלמידים המעורבים כאחד. לצד זה, הוא קיים פעילות הסברה אודות השלכות האירוע החמור בכל כיתות הלימוד.
"מפאת צנעת הפרט, לא נוכל להרחיב בפרטים נוספים ובכלל זה במענים הטיפוליים הפרטניים".