המצב הביטחוני הרגיש של הימים האחרונים מפגיש את כולנו, מבוגרים וילדים כאחד, עם מכלול של רגשות מורכבים: פחד, לחץ, דאגה, חוסר ודאות וחוסר שליטה. סדר היום משתנה, בחלק מהבתים עוברים לישון בממ"ד, ואנחנו ההורים, שאמורים להוות עוגן ויציבות, צמודים למסכים בפנים מודאגות כדי לקבל עוד פיסות מידע.
"המצב", כמו שאנחנו אוהבים לקרוא לו, קשה לכל אחד ואחת מאיתנו - אך הוא מורכב עוד יותר לאנשים וילדים עם אוטיזם, אשר יכולתם להבין את המצב ולעבד את התחושות שעולות בעקבותיו לקויה. בתוך הלחץ וחוסר השגרה, להורים יש תפקיד קריטי בתיווך הסיטואציה וביצירת סביבה ומרחב זמן שיאפשרו לילדים עם אוטיזם לעבור את הימים האלו על הצד הטוב ביותר.
הרבו במגע
תחושת לחץ וסטרס גורמת להפרשת ההורמון קורטיזול, שמקושר לחוויית טראומה. חיבוק, לעומת זאת, גורם להפרשת דופמין ואוקסיטוצין שמקושרים לתחושת ביטחון, נועם ורוגע. לכן, הדבר הראשון שעליכם כהורים לעשות הוא לתת חיבוק, ועוד חיבוק, ועוד חיבוק. הרבו במגע שיסייע ליצירת תחושת בטחון ורוגע.
שמירה על סדר יום
שימו לב להקפיד על סדר היום. מובן שאם מסגרות החינוך סגורות סדר היום משתנה, אבל זה לא אומר שחייבים לעבור ב-180 מעלות ליום שכולו רביצה מול הטלוויזיה. בתוך חוסר השגרה חשוב לוודא שיש עוגנים וסדר יום קבוע: התעוררות בשעה מוגדרת, ארוחות ופעילויות. את הזמן בבית אפשר להעביר במשחקי קופסה, יצירה ואמנויות, תרגולי עצמאות כיפיים (למשל פעילות אפיה או ניקיון משותף), פעילות ספורטיבית ועוד. מומלץ לדבר עם הילדים על סדר היום הצפוי כבר בבוקר, וכדאי גם לכתוב אותו ולתלות על המקרר כך שאם קשה להם להחזיק בתוכו, אפשר לחזור יחד לפתק הכתוב.
בחירה
המלצה שנכונה ל-365 ימים בשנה, אבל במצבים של חוסר וודאות אף יותר - נתינת אפשרות בחירה. במידת האפשר (ותמיד אפשר) להכניס בחירה לתוך סדר היום - להציע לילדים 2 אפשרויות לארוחת בוקר: קורנפלקס או חביתה, 2 אפשרויות למשחק: פאזל או לוטו. כשאנחנו נותנים בחירה אנחנו מאפשרים תחושות שליטה במצב שאין בו שליטה, וכך מעלים את סיכוי לשיתוף פעולה.
סביבה
בהרבה בתים הממ"ד הופך עם הזמן להיות מחסן, או פשוט "חדר בלגן". כשיש אזעקה ונכנסים לממ"ד בתחושת לחץ, נאלצים להסתגר בחדר הכי פחות נעים בבית. לכן, רצוי לארגן מבעד מועד את הממ"ד כחדר משחקים נעים שהילדים ישמחו להיכנס ולשהות בו. כמובן שצריכות להיות בו אפשרויות הפעלה שינעימו את הזמן הלחוץ ממילא. אפשר להוסיף מוזיקה, היא תמיד מקלילה ומאפשרת פשוט לרקוד. הרגילו את הילדים להיות בממ"ד כחדר פעיל בשגרה, כך שתכנסו אליו זה לא ייראה מוזר או מפחיד כי הסביבה אינה מוכרת.
תיווך
הבטן הרכה שלנו היא איך אנחנו מדברים עם הילדים על המצב. מה אומרים? חשוב שנזכור שהמסרים שאנו מסוגלים להכיל עשויים ליצור חרדות וסיוטים אצל הילדים. לכן, רצוי להימנע מצפייה בחדשות ליד הילדים. מטרת התכנים והמסרים במהדורות החדשות היא לעורר אותנו ולגרום לנו לצרוך עוד מהם; ככאלו הם לא מעודנים, וניתן לכנותם "פורנוגרפיה" של לחימה. אלה לא מסרים שראוי שהילדים יחשפו אליהם.
אז מה כן? ההסבר צריך להיות פשוט, תוך מיעוט במלל. אפשר להסביר להם שרוב האנשים בעולם הם טובים וחברים שלנו, ויש גם מעט אנשים רעים שרוצים לפגוע בנו עם טילים. אם הילדים גדולים ובעלי יכולת קוגניטיבית מתאימה, אפשר לבדוק ביחד בגוגל מה זה טיל, ולהסביר שאם טיל פוגע בבית הוא יכול להרוס אותו. כשיורים טיל יש אזעקה שהתפקיד שלה הוא לשמור עלינו ולסמן לנו ללכת למרחב המוגן. כשאנחנו בממ"ד אנחנו מוגנים.
חשוב כמובן להתאים את המסר לגיל וליכולת הקוגניטיבית של הילד שלנו, אך חשוב לא פחות לעצור ולשאול את הילדים איך הם מרגישים. זיהוי הרגשות והשיום שלהם מסייע לילדים על הרצף להבין את מה שהם מרגישים ולהתאים את ההתנהגות שלהם. ניתן להשתמש בתמונות של רגשות, קלפים עם מילה כתובה ואפילו ציור של סמיילי מחייך או עצוב. מתפקידנו לייצר כלי אשר מותאם ליכולת הקוגניטיבית והשפתית, באמצעותו הילד יוכל לתת דרור למתרחש בנפשו פנימה ולדברר לנו את תחושותיו.
כפי שאתם יודעים, ה"מצב" הוא לא בידינו - אך האופן שבו נתמודד איתו ונסייע לילדינו להתמודד איתו בהחלט בשליטתנו. בואו ניקח שליטה ונעבור את הימים האלו יחד, טוב יותר.
הכותבת הינה יועצת חינוכית MA, מנתחת התנהגות, ומומחית תחום אוטיזם בבית אקשטיין מקבוצת דנאל