לפעמים אנחנו נשמעים לעצמנו כמו תוכי, עם הנזיפות והפקודות החוזרות ונשנות שנורות בחלל הבית לעבר הילדים, והסיבה לכך היא גם כי הילדים נוטים לחזור על ההתנהגויות שמטריפות אותנו, וגם כי, בואו נהיה כנים, רוב הזמן הם לא ממש מקשיבים לנו. כעת נכנס המדע לתמונה, מבקש לחסוך לנו באנרגיה מיותרת, ומצא את הטון ההורי האפקטיבי ביותר על מנת להוביל את ילדינו לפעולה.
המחקר החדש והמעניין של המחלקה לפסיכולוגיה התפתחותית של אוניברסיטת קארדיף חקר שני סוגים של דיבור לילדים, שניהם נמצאו במחקרי עבר כאפקטיביים לדירבון בשיטות שונות. שיטה שתלטנית ושיטה תומכת. הטון השתלטני הוא זה שמשתמשים בו על מנת לדרוש ממישהו לעשות דבר מה, והתומך הוא זה שנוקטים בו פעמים רבות כשמבקשים מאדם להחליט משהו בכוחות עצמו.
אלף צעירים בריטיים השתתפו במחקר, כולם בני 14-15, חד משמעית הגילאים הפחות ממושמעים ויותר עצמאיים, וכולם התבקשו להקשים לאמהות שלהם קוראות 30 משפטים שאמורים לגרום להם לפעול באופן זה או אחר. בין המשפטים היו: "הגיע הזמן ללכת לבית ספר," "אתה תקרא את הספר הזה הערב," "אתה תצליח במבחן". לאחר שהקשיבו, מילאו בני הנוער שאלונים, ומהם עולה כי הם יותר נוטים למלא משימות שנורו לעברם בטון תומך וידידותי יותר. הם גם חשו יותר אהדה כלפי האמהות כאשר השתמשו באותו טון. הטון השתלטני עורר בצעירים רגשות שליליים.
"אם ההורים מעוניינים שהשיחות עם הילדים שלהם יהיו יותר פרודוקטיביות," אומרים החוקרים, "חשוב לזכור להשתמש בטון תומך. קל להורים לשכוח את זה, במיוחד אם הם נמצאים בסטרס או עייפים בעצמם. ולא רק הטון חשוב, כמובן, גם התוכן." מחקר אחר שמצוטט בהקשר זה, משנת 2005, מצא שמילים וביטויים מסוימים גורמים לדחייה מצד ילדים ומתבגרים, ביניהן "אתה חייב" ו"אתה צריך". גישה תומכת ופרודוקטיבית יותר לאותן הצהרות תכלול את המילים "אני מציעה ש..." אני מבקשת ש..."
עוד מחקר בנושא גילה שהורים שנותנים לילדים יותר עצמאות וחופש בחירה בנוגע למטלות זוכים לילדים יותר מצליחים בלימודים, בעלי מוטיבציה עצמית גבוהה יותר להצטיין, והם בעלי ביטחון עצמי גבוה יותר. השליטה, כך מאמינים המומחים, מכרסמת בערך העצמי של הילדים, מה שמשפיע ישירות על הישגיהם.