אתם רואים אותה בבריכה - מרגע שהיא למדה לשחות היא לא מפסיקה להתאמן. הקואורדינציה שלה מושלמת. היא כל הזמן עסוקה בשיפור סגנון ומתחננת שתלמדו אותה לשחות פרפר. אתם רואים אותו משחקים עם החברים במגרש. תמיד מוביל קדימה, מסתער, לא מאבד את הכדור, לא מתעייף או מתייאש, ולא יוצא מפוקוס לרגע. אם אתם ההורים האלה, אז הילדים שלכם כנראה נולדו עם כישרון ספורטיבי, וייתכן שאף נולדו להיות אתלטים: יש להם יכולות פיזיות ונפשיות גבוהות - סיבולת, קואורדינציה, ושום תכניות לוותר.
לפי ד"ר גרנט, גיל 10 בערך, הוא הגיל שבו חלק מהילדים כבר מוציאים החוצה את היכולות שלהם. חלק מהם מוכיחים תיאום מצוין בין היד לעין, חלק מעולים בשיווי משקל, וחלק הם כמו דגים במים. "הוכחה חשובה שהילד שלכם יכול להיות ממש טוב בספורט, היא אם אתם רואים שיש לו יכולות גבוהות בתיאום עין-יד וקואורדינציה גופנית". זאת, כמובן, אם הילד מביע עניין עקבי ורצון לעסוק בפעילות ספורטיבית רציפה.
בגיל 12 כנראה תבינו כבר אם יש לכם שחקן מצוין או שאתם מגדלים אתלט אולימפי בבית. זה הגיל שבו ילד עם יכולות יוצאות דופן מתחיל לגבור על ילדים גדולים ממנו בכמה שנים טובות. הוא גם נראה יותר גדול וחזק, ויכול לעלות לליגה של הגדולים.
אל תלחצו עליהם
אחרי שהבנתם שילד שלכם מוכשר גופנית, יש דרכים לעודד אותו להצליח ולהגיע להישגים. נכון שאנחנו סופרים הישגים במדליות, אבל זכרו שניצחון לא חייב להיות המטרה. "לגרום לילד לאהוב ספורט ייתן לילדים שלכם המון", מסבירה ד"ר לורי זלינגר, פסיכולוגית ילדים, "הוא ילמד אותם משמעת, מוטיבציה, מחויבות". עם זאת, יש כמה נקודות שכדאי לשים אליהם לב, כדי שהילדים יגיעו בדיוק למקום שהם זקוקים לו.
1. תעשו שיעורי בית: לפני הכל, אתם חייבים לוודא שהילד שלכם מתמחה בספורט שמתאים ליכולות שלו ולאישיות שלו. זה אולי החלק הקל, כי סביר להניח שהוא נמשך לתחומים מסוימים, אבל עליכם גם לוודא שהוא נכנס למסגרת שמתאימה לו ותומכת ביכולותיו.
2. אל תגזימו: נכון שאתם רוצים שהוא יצליח, אבל אין צורך לסחוט לו את המיץ. בין אם תרשמו אותו לחוג מאוד אינטנסיבי בגיל צעיר, או לארבעה חוגים שונים - הוא ירגיש שהוא בסוג של עבודה ולא במשהו שאמור בסך הכל לגרום לו להנאה. קחו את זה יותר באיזי, אם תראו שהוא יכול יותר, הגבירו עבורו את הקצב. המומחים מבהירים שבגיל צעיר מומלץ לרשום לשניים-שלושה חוגי ספורט בשנה, ולראות לאן הילד הכי נמשך.
3. תנו להם להביע את דעתם: בהנחה שהילד שלכם התנסה בכמה סוגי ספורט, סביר להניח שהוא פיתח העדפות. אתם יכולים להתייעץ איתו ולשאול לאיזו קבוצה הוא רוצה להצטרף, לא רק כי החברים שלו שם. אם הוא פיתח אנטגוניזם לפעילות מסוימת, סביר להניח שהוא לא ממש יצליח בה.
4. קחו צעד אחורה: אחרי שאתם בטוחים שילד שלכם נמצא במקום שהוא אמור להיות - זה הזמן להניח לו. הוא נמצא על המגרש ואתם על הקווים? זכרו שאתם לא המאמנים שלו, וייתכן שהתערבות שלכם עלולה להוציא אותו מריכוז, ואפילו לייצר חרדות ביצוע מיותרות.
5. הסבירו את אופי המחוייבות: לפני שהוא הצטרף לקבוצה או נרשם לחוג, הבהירו לילד שהוא פה כדי להישאר. לפחות למשך הקורס או החוג. חדדו שאם הילד לא יאהב בסופו של דבר את הפעילות, הוא יוכל להירשם לספורט אחר בפעם הבאה. זה סביר לצפות מילד בן 7 שיתמיד בחוג מהתחלה ועד הסוף." אם הם יתמידו בחוג יותר מכמה שיעורים, היכולות שלהם ישתפרו והכישרון ייצא החוצה, ויש סיכוי שהם ירצו להתמיד בעצמם," מסביר גלן קרשובה, פסיכיאטר ילדים ונוער.
7. הסתכלו על התמונה הגדולה: אל תשכחו למה עודדתם את הילד להצליח בספורט מלכתחילה: כדי לפתח אצלו יכולות חברתיות, פיזיות ומנטליות. אם תתמקדו בעיקר בנצחונות או במדליות, אתם עלולים לגרום לילד ללחץ מיותר ולניסיון לעמוד בציפיות שלכם. במקום זה התמקדו בחוויה הכללית שלו, בהנאה מהאימון, ותנסו להימנע מביקורת. בדיוק בשביל זה יש לו מאמן.