כל ילד שמגיע לעולם הוא מתנה. הוא יחיד ומיוחד, הוא מלמד אותנו על עצמנו ונותן לנו כוחות. אני זכיתי בארבעה ילדים מדהימים, שכל אחד מהם הוא באמת יחיד במינו, אבל בת הזקונים שלי, אבישג, מתוך הארבעה היא אולי זו שלימדה אותי הכי הרבה על עצמי.
אני ריקי, עקרת בית בת 42, חיה עם בעלי וארבעת ילדינו במושב תלמים שבדרום הארץ. לפני ארבע וחצי שנים הצטרפה למשפחתנו אבישג המדהימה, שהביאה לנו הרבה אור ולימדה אותנו להתמודד ולהצליח בכל מצב.
אבישג נולדה עם תסמונת גנטית בשם לייברס, זו מחלת עיניים מולדת הגורמת לעיוורון בלידה. שלושת ילדיי הגדולים אינם מתמודדים עם שום לקות ראייה שהיא ולכן בכלל לא חשבנו שזו אפשרות. לאחר שאבישג נולדה נבדקנו וגילינו שיש נשאות של הגן במשפחתנו.
קצת לאחר שאבישג נולדה הלכנו לטיפת חלב ובמהלך בדיקה שגרתית האחות שמה לב שמשהו לא בסדר עם הראייה של אבישג, התינוקת היפה שלי. הבשורה שמדובר בעיוורון מוחלט הייתה קשה לעיכול, לא רק עבורנו, אלא גם עבור המשפחה המורחבת כולה. אנחנו משפחה גדולה ומאוד קרובה ומאוחדת, לכן הבשורה הכתה בהם באותה עוצמה כפי שהיכתה בנו. לאחר האבחון הראשוני פנינו למספר מומחים, הלכנו למכון ייעודי בבית החולים הדסה, אבל הבשורה לא השתנתה, כולם אבחנו עיוורון.
האבחון של אבישג יצר עבורנו מציאות חדשה. זה היה מצב לא ברור ויצר המון חוסר וודאות. הגילוי של המחלה של אבישג גרם לי להתחזק ולחזור בתשובה, מה שהעניק לי הרבה כוחות ואמונה להתמודד ולהיות חזקה עבור אבישג והמשפחה כולה.
עד גיל תשעה חודשים אבישג בילתה איתי בבית ובגיל 9 חודשים היא הלכה לגן אלי"ע בבאר שבע. מדובר בגן ייעודי לילדים עם לקויות ראייה או עיוורן. הכניסה שלה לגן הייתה מאוד משמעותית. הרגשתי שזה תורם להתפתחות שלה, והאמת זה היה משמעותי גם עבורנו. מהרגע הראשון הרגשנו שהגענו לחממה, הרגשנו עטופים, שמקשיבים לנו ומכילים אותנו. העובדה שהיא נמצאת בגן שמתמקד באתגר איתו היא מתמודדת, שנותן לה כלים ומלמד אותה את מה שהיא צריכה, מאפשר לי לשלוח אותה בראש שקט בכל בוקר.
אחד הדברים המרכזיים ששמים עליהם דגש בגן הוא מתן עצמאות לילדים. אני מבינה את החשיבות של זה, אבל מודה שבבית עדיין קשה לי לשחרר ושאני מגוננת על אבישג מאוד. היא התינוקת שלי, הילדה הכי קטנה שלי, כך שזה קשה לשחרר גם בלי להתמודד עם עיוורון. אני יודעת ומבינה שאני צריכה לתת לה יותר עצמאות, אבל זה תהליך, ואני מאפשרת לי ולה לעבור אותו בזמן שנכון לשתינו.
כשאבישג חוזרת מהגן אנחנו אוהבת לשמוע שירים יחד, היא מאוד מוזיקלית והכי אוהבת את השירים של רינת ויויו. אבישג גם נהנית לשחק ברחבה שיש לנו מחוץ לבית, ונהנית מטיולים ונסיעות, בעיקר כאשר זה ביקור אצל אחותי באשקלון. לאבישג ולאחותי יש קשר מקסים, שמרגש אותי כל פעם מחדש.
אבישג עטופה ומוגנת, גם בבית וגם בגן, אבל המחשבות על העתיד מייצרות אצלי הרבה סימני שאלה וחששות. מה שעוזר לעתים עם החששות האלו, הוא לראות ילדים קצת יותר גדולים שמתמודדים עם עיוורון, לראות כיצד הם מתמודדים ומצליחים, זה מאוד מחזק. למעשה לפני מספר שבועות קיימנו בגן שיחת זום עם הורים לילדים בוגרי אלי"ע המתמודדים עם עיוורון או לקויות ראייה. זו הייתה שיחה מרתקת, שנתנה לי הרבה כוחות וגם הצליחה קצת להפיג את החששות.
כל אחד מתמודד עם משהו, החיים הם דרך ותהליך עבור כולם. בדרך שאני עוברת זכיתי במתנה, באבישג המעלפת ושובת הלב. בילדה חדה וחריפה, שקורעת את כולנו מצחוק. אך בעיקר זכיתי בכך שאבישג מלמדת אותי כל יום מחדש להעריך ולברך על כל מה שיש לנו וגם על מה שאולי אין.