בעוד שקים קרדשיאן תיכננה את הניסיון שלה לשבור את האינטרנט בדקדקנות, לפעמים הדברים שהופכים ויראליים ומדליקים את הרשת כאש בשדה קוצים קורים באופן התמים ביותר. טאז ג׳ונס, אם לילדה בת חמש שעוברת טיפולים כימותרפיים בפנסילבניה, ארה״ב, ראתה את בתה ואת חברתה בת השנתיים המאושפזת במצב דומה, מביטות מבעד לחלון בית החולים ומתחבקות, צילמה את הרגע המתוק ושיתפה. היא לא תיארה לעצמה שהתמונה הפרטית תהפוך לסמל לתיקווה וכוח מסביב לעולם.
בתחילת מאי העלתה ג׳ונס את התמונה לפייסבוק ועודדה את חבריה להמציא לה כיתוב מתאים ולחלוק אותו. זו זכתה ל-1084 שיתופים ואלפי תגובות. ״כל כך הרבה אנשים העלו וחלקו את התמונה, הרבה כתבו לי שהדפיסו אותה בגדול ותלו בביתם, והמונים פשוט כתבו לי שהיא נגעה ללבם. זו פשוט דוגמה מושלמת לאהבה״. המחווה הפרטית של ג׳ונס הפכה מהר מאוד לציבורית בהחלט, כשאלפים חלקו את התמונה, והתקשורת גם היא קפצה על האפשרות לחגוג את הדימוי המרגש.
גם אמה של מדלינה הצעירה, קריסטין דה לוקה, הצטרפה בעל כורחה לחגיגה התקשורתית, ומודה שהיא מופתעת מאוד מתשומת הלב הרבה. ״חשבתי שזאת תמונה חמודה של שתי ילדות שנפגשו״, היא מודה. ״לעולם לא הייתי חושבת שהיא תקבל כל כך הרבה אהדה.זה גורם לי להבין שהדברים הקטנים בחיים באמת חשובים, ויכולים לעשות שינוי״. מדלינה עברה כבר ארבעה אשפוזים בני חודש בבית החולים, למטרת הטיפול. ״היא תמיד היתה ילדה מאושרת ופעילה, אפילו כשקיבלה כימותרפיה בבית החולים. היו לה מעט מאוד ימים רעים, והיא תמיד הרוח החיה של המחלקה האונקולוגית״.
שתי הילדות מתקדמות בסדרות הטיפולים שלהן, ונלחמות בכל הכח בסרטן, ועל מנת לאפשר להן טיפול רפואי טוב במיוחד, ניצלו הורי הבנות את הרעש התקשורתי והקימו שני ארגוני תרומות עבורן, ועל שמן. הקרן של מדלינה, והקרן של מליה. מדלינה עברה ביופסיית מח עצם לאחרונה, ונראה שמצבה משתפר. ״לא היו שום סימנים של לוקמיה״, מספרת אמה בהתרגשות. היא עוד צריכה לעבור המון בדיקות בחודשים הקרובים ולבדוק שהמחלה לא חוזרת, אבל היא במצב רוח נפלא ומרגישה מצויין״. מליה עוד נדרשת להלחם בכל כוחה, ומצפים לה טיפולים שונים בהמשך. המשפחה מתנחמת ברגעים קטנים של שמחה שהיא מצליחה לחוות יחד בתוך השגרה הלא פשוטה. ״למרות הכל היא שמחה, ומעבר למצב הרפואי היא מרגישה טוב״, אמא שלה מספרת. ״היא משחקת כמו כולם, ואם היה לה שיער אי אפשר היה להרגיש שמשהו לא בסדר״.
שתי הבנות כבר מתכננות להפגש שוב, והאמהות שלהן מאחלות להן קשר ארוך שנים. ״בהסתכלות לטווח ארוך, אני חושבת שכשהן יגדלו הן יוכלו להפוך לחברות טובות מאוד, להביט בתמונה הזאת, ולהגיד: וואו, היה בינינו חיבור כבר אז״. אומרת ג׳ונס. מה שבטוח זה שהתמונה הזו לנצח תאחד בין השתיים. ״אני מקווה שאנשים יקחו את הזמן להבין כמה החיים יקרים, הבנות האלה אולי צעירות אבל המלחמה שהן נלחמו כבר בחייהן הקצרים, וממשיכות להלחם, הופכת אותן לגיבורות על. הגבורה שלהן בימים כאלה קשים מראה כמה כח עוד יש בהן. אני רוצה שאנשים ירגישו תקווה. אני רוצה שהם ידעו שיש מי שאכפת לו, עבור כל אחד. תמיד אפשר למצוא חבר. זה לא משנה אם אתם מכירים חמישים שנה או כמה שעות״.