ד"ר סיוון מרסר, רופאת עור, רואה יותר ויותר הורים וילדים שהתופעה של שיעור יתר מפריעה להם. "הם פונים אלי בשני מצבים. או לפני הטיפול כדי להתייעץ מה לעשות. או אחרי הטיפול כי קרתה איזושהי תופעת לוואי".
הפסיכולוגית ענבל מילר הללי חושבת שמעבר לשאלה הפיזית, הדרך חשובה יותר. "איך מתמודדים? האם יש הקשר חברתי? מה קורה סביב דימוי הגוף של הילד? אולי יש בעיה רחבה יותר".
אז מה עושה ילדה בת שמונה עם גבות מחוברות, שילדים בכיתה צוחקים עליה? "העניין הזה של להשכיב ילדה בגיל שמונה על מיטת טיפולים הוא לא טריוויאלי ויש לו השלכות", אומרת הללי הררי. "אם צוחקים על הילדה, צריך לעודד אותה לשיח בנושא. אולי כדאי להפעיל את המורה. אולי מדובר בדברים אחרים".
הקוסמטיקאית רז בנבניסטי התמודדה עם תופעה דומה אצל בתה, בגיל חמש בלבד. כבעלת מכון, היא חווה את זה על בסיס קבוע. "ילדות בכיתה א', ב', ד', יש להן גבות מחוברות. היום אנחנו חשופים לכל הרשתות החברתיות והן ממש מודעות לאסתטיקה. אני מבינה אם ילדה שרואה גבות מחוברות במראה חושבת שזה לא יפה. כשילד ממש צוחק עליה, היא באה לאמא שלה ומבקשת לעשות גבות.
"הבת שלי הגיעה הביתה ואמרה: 'אמא, אני רוצה לעשות שעווה חצי רגל'. מישהו אמר לה שיש לה משהו ברגליים. אין לה שיעור יתר ולא כלום. יש לה שיער כמו לכל אדם. אמרתי לה שגם לאמא יש שיערות וגם לאחים שלה יש שיערות וזה בסדר.
"אני כן יכולה להגיד שניגשה אלי אמא לפני שבועיים עם דמעות בעיניים, שהילדה שלה בת חמש וחצי עם שיעור יתר. היא מאוד שעירה ברגליים ובידיים. אמרתי לה שבתור אמא יש לה את הבחירה לעשות לה שעווה, או להגיד לה שהיא צעירה מדי בשביל זה".
יש שני מושגים שצריך להבדיל ביניהם, מסבירה ד"ר מרסר - שיעור יתר במקומות השעירים הרגילים (שוקיים, רגליים). אנשים מעדות מסוימות שסובלים מזה. מנגד, יש שיעור יתר אצל נשים - שיער בסנטר, בפאות בשפם. זה מעיד לרוב על בעיה הורמונלית. הבירור במקרה הזה על ידי אנדוקרינולוג ילדים.
"כשאנחנו בודקים ילדים עם תלונה של שיעור יתר, אנחנו למעשה בודקים את כל הגוף ובודקים איך השיער נראה והיכן הוא ממוקם", היא אומרת.
בדרך כלל מתחילים מרופא עור, והוא מסווג את המשך הטיפול. "ברוב המוחלט של המקרים מדובר בשיעור יתר על רקע עדתי".
אנחנו יודעים שהשיעור הוא לרוב סימן לבשלות מוקדמת, והוא לאו דווקא לא נורמלי. הוא יכול להיות תקין. "זה יכול לקרות הרבה לפני הופעת הווסת הראשונה. בחלק מהמקרים גיל שמונה תשע נחשב תקין", מסבירה ד"ר מרסר. "זה תלוי בגוון העור ובגוון השערה. שאלת הסרת שיער היא לא שאלה רפואית. התפקיד שלנו כהורים הוא לגדל ילדים עם חוסן נפשי".
"אנחנו צריכים לשאול אם אנחנו לא שופכים את התינוק עם המים", אומרת מילר הללי. "בעצם אנחנו מונעים מהם התמודדות עם חוויות חיים. התמודדות עם הגוף. יש לפעמים חוויה שלילית שיכולה להיות קשורה בכל דבר שאני לא מרוצה ממנו בגוף שלי. האם התפקיד שלי הוא מיד לספק פתרון קונקרטי?".
צריך לתווך לילדים את זה שיש גיל שמתאים לכל דבר. "הילדים מתמודדים עם סטרס פנימי. הגוף משתנה וזה מלחיץ. יש גם מתח מבחוץ. אצלי בקליניקה יש ילדות שיודעות מה זה חומצה היאלורונית, יודעות מה זה החלקה ומה זה בוטוקס. בגיל 14-13 זה חלק מהאג'נדה שלהן. אני לא אומרת להן לא לחשוב על זה. אבל אני כן אומרת לחשוב על דימוי גוף באופן כללי. אני מבינה שזה מתסכל. לא תמיד צריך להציע פתרון או להגיד שהכל בסדר". כלומר, להכיר בכאב ולפתוח שיח לפעמים עוזר יותר מהכל.
בנבניסטי מספרת שילדות בגיל חמש מגיעות אליה להסרת שיער. "הייתה לי ילדה בכיתה א' שהייתה מאוד שעירה, והאמת שהאמא היא זו שדחפה אותה. אמרתי לה שצריך לעשות תיאום ציפיות. הילדה אמרה שזה לא מפריע לה. אמרתי לה שאם לילדה זה לא מפריע, אז כדאי לחכות".
ד"ר מרסר מספרת שלפעמים הפתרון הקל הוא תכשירי הבהרה, שקונים שקט לכמה שנים.