ריקוד הוא אחד הדברים ששוזרים יחד את האנושות. הצורך לרקוד הוא קמאי, ומופיע בכל התרבויות, הגילאים, וגם המצבים הפיזיים. העובדה שלאדם יש מוגבלות כזו או אחרת לא מונעת ממנו להשתוקק לרקוד, אבל העולם לא תמיד כל כך מחבק ומקבל את אלה שצריכים קצת עזרה כדי להתנועע. קים סמית׳, מורה לריקוד, החליטה לתת לכולם אפשרות לרקוד, ופתחה חוג בשם ׳הזדמנות לרקוד׳, שתומך בילדים מאותגרים.
בין הרוקדים בחוג של סמית ניתן למצוא ילדים הסובלים מתחלואות מגוונות, מגמדות דרך שיתוק ועד תסמונת דאון, וכולם אוהבים להזיז את הגוף. "הם כל כך גאים לקחת חלק בשיעור", מספרת סמית בגאווה לאתר ׳טודיי׳. "אני רק נותנת להם את ההזדמנות לזרוח. הייתי רוצה שאנשים יראו את הפרצופים והסרטונים שלהם, יראו אותם רוקדים, יבינו את האפשרויות ולא את הנכויות שלהם".
הכל התחיל, כמו תמיד, מתוך צורך. סמית התקשתה למצוא שיעור ריקוד שיסכים לקבל אליו את בתה רייגן, ילדה אוטיסטית בת שבע. רייגן אוהבת מאוד לרקוד, אבל אף חוג לא הסכים לקבל אותה לשורותיו, בגלל מצבה. סמית היתה מתוסכלת קשות, והחליטה ליצור בעצמה את המקום המכיל אותו היא מחפשת. היא פנתה לבעלת סטודיו למחול בעירה, קונטיקט, שם נתנו לה את הספייס בחינם ובהמון רצון טוב. בשנת 2015 יצאה סמית לדרך ולימדה שבעה ילדים בעלי צרכים מיוחדים, ובסוף השנה הם העלו מופע וזכו לתשואות. היום יש 39 תלמידים בשיעוריה של סמית, והדרישה רק גדלה והולכת. חלק מהתלמידים הפכו לקבוצה תחרותית שמתמודדת מול קבוצות ריקוד אחרות בתחרויות, והחוגים הפכו לעניין בפני עצמו וזוכים לתהודה תקשורתית אדירה, הרבה מעבר לחלומותיה של סמית.
"קבוצה של עשרה רקדנים עם תסמונת דאון, עיוורון, גמדות, קטיעות, שיתוק מוחין ואפילפסיה מתחרה מול קבוצות רגילות לגמרי על אותה במה", אומרת בהתרגשות המורה והאם, שמתאימה את תפקידי הריקוד ליכולות כל תלמיד וצרכיו המיוחדים. "אני מאוד מתרגשת לראות איך הילדים האלה מגלים לעולם את היכולות שלהם".
"אין מספיק מילים בעולם כדי לתאר את האושר שלי כשאני רואה את הבת שלי רוקדת", מספרת אחת האמהות, בתה בת ה-11 סובלת מתסמונת דאון. "בפעם הראשונה שאני ובעלי ראינו אותה רוקדת, בכינו חצי שעה רצוף. היא פשוט זרחה!"