מאיה גרונברג (14) מרעננה, החליטה להקים קבוצת תמיכה לאחים לילדים עם מוגבלות. כאחות לנערה שנולדה עם שיתוק מוחין, חיפשה מאיה צורך במרחב שבו תוכל לשתף על חוויותיה כאחות, על ההתמודדויות, הקשיים וגם הרגעים המרגשים והשמחים. משלא מצאה קבוצות תמיכה לאחים ואחיות - החליטה להקים אחת כזו.
בשיתוף בית מיתרים רעננה, מרשת ברנקו וייס - בית ספר פלורליסטי המשלב תלמידים חילונים ודתיים - ובהובלת המנהל דובי ארבל, הוקמה קבוצת תמיכה בה לוקחים כיום חלק בין 7-10 תלמידים ותלמידות בכיתות ז'- י"ב. חברי הקבוצה מתכנסים מדי שבוע במהלך יום הלימודים וחולקים חוויות משותפות. המפגשים מתקיימים במסגרת שיעור שנקרא "עבודה רוחנית", המהווה חלק מתוכנית הלימודים. בנוסף, מקיים בית הספר פעילויות חוץ בית-ספריות, האחרונה שבהן הייתה ביקור שערכו התלמידים במרכז "שלווה" בירושלים, לטיפול באנשים עם מוגבלויות ובשוק מחנה יהודה. אל הביקור צירפו התלמידים חברים לכיתה, כדי לאפשר להם להיכנס לעולמם, ולו רק ליום אחד.
"יש לי שתי אחיות תאומות אביטל ואיילת", מספרת מאיה, "לאחותי אביטל יש שיתוק מוחין (CP) המונעת ממנה ללכת. הקמתי את קבוצת אחים לילדים מיוחדים בבית הספר שלי על מנת ליצור מקום לשיח, מודעות ופתיחות בנושא, מפני שזהו נושא שכמעט ולא מדברים עליו כיום. בקבוצה אנו מדברים על הקשיים אך גם היתרונות שיש בלהיות אח לילד מיוחד, מדברים על המודעות בחברה שכמעט ולא קיימת לנושא, מדברים על הקשיים של ההורים בתוך הסיפור, והכי חשוב משתפים גם את החלקים היותר נחמדים וכיפיים בלהיות אחים כאלה. הקבוצה עזרה לי להבין שלהתמודד עם הקשיים שאני עוברת זה בסדר ולגיטימי ביותר." מאיה מדגישה כי "להיות אחות לאחות מיוחדת זה זכות, למרות הקשיים. מתפתחות אצלנו תכונות שלדעתי לפעמים לאנשים אחרים יותר קשה לפתח כמו אמפתיה, דאגה, סובלנות וסבלנות".
מעבר לקבוצת התמיכה הבית-ספרית, הקימה מאיה קבוצת וואטסאפ הפתוחה לאחים ואחיות בגילים 12-16 בשם "אחים לאחים מיוחדים", שבה משתפים חוויות, שואלים שאלות ומקיימים דיונים סביב החוויה של להיות אח או אחות.
תלמיד נוסף שלוקח חלק בקבוצה הוא דרור לוי, בן ה-13. "זה נחמד לדעת שיש עוד כמוני שיש להם אח או אחות עם צרכים מיוחדים", הוא מספר, "צרת הרבים - חצי נחמה. אנחנו מדברים בקבוצה על הקשיים ועל האחריות שבלהיות אח לילד עם צרכים מיוחדים. הקבוצה מחזקת אותי ונותנת הרגשה שאני לא לבד".
"לפני הקבוצה הייתי ממש סגורה בנוגע לעובדה שאני אחות לילד מיוחד", מוסיפה תלמידה נוספת, שביקשה להישאר בעילום שם, "לא סיפרתי לאנשים ואפילו הובכתי. אחרי שבאנו למפגש הראשון, ראיתי שיש ילדים שאני מכירה בבית הספר שלא נראה שהם מתמודדים עם משהו שדומה לשלי ושגם הם לא דיברו על זה. היו ילדים בשכבה שלי שלא ידעתי את זה עליהם והם לא עליי. אחרי כמה מפגשים של הקבוצה, הצלחתי יותר להכיל את הסיפור שלי ולהתחבר גם לאח שלי יותר. עכשיו אין אחד שלא יודע. זה כבר לא מפריע לי כמו שהפריע לי בעבר".
מפרויקט עירוני - לכל הארץ
שאיפותיה של מאיה בנוגע לקבוצת התמיכה אינן מסתכמות רק בבית הספר ובקבוצת הוואטסאפ וכיום היא פועלת בשיתוף המנהל דובי ארבל על מנת להמשיך ולקדם קבוצות נוספות, תחילה כפרויקט עירוני ברעננה ובהמשך בערים נוספות, ובעיקר - להעלות את המודעות לנושא.
"התפיסה החינוכית שלנו דוגלת ביצירת מרחב של ביטוי עבור התלמידים והתלמידות", מסביר ארבל, "מעבר לתפקידנו ללמד, לחנך ולהגיש לבגרות, יש לנו מחויבות גם לצרכים הרגשיים שלהם. לכן כאשר עלה הצורך ביצירת קבוצת תמיכה, היה לנו ברור שבית הספר מרים את הכפפה ומייצר מרחב כזה בתוך יום הלימודים וכחלק בלתי נפרד ממנו. כשיש לתלמידים מאפיינים דומים מבחינת חוויית חיים, השיח המשותף יכול רק להעצים אותם, ואנחנו רואים את החשיבות של הקבוצה הזאת ואת הערך הרב שהיא מביאה לכל מי שלוקחים בה חלק. הקבוצה היא אחת מתוך מגוון קבוצות שפועלות בבית הספר, ונותנות מענה לצרכים השונים שעולים מהתלמידים עצמם", הוא מסכם.