תפקידנו כהורים לעולם לא נגמר, אנחנו צריכים ללמד את ילדינו ללכת, לדבר, לבחור בין טוב לרע, וגם את עובדות החיים.
עם החלק האחרון, זה של עובדות החיים, בעיקר אלה הכרוכות בכיצד בדיוק מגיעים ילדים לעולם, חלק מההורים מתקשים, אך מחקר אחרון ומעניין מוכיח ששווה לאזור אומץ ולהביט במבוכה בלבן של העיניים: ילדים שקיבלו חינוך מיני טוב לא ימהרו לקיים יחסי מין, ויתנהגו בצורה אחראית יותר כשכבר יתחילו.
"אל תסמכו על הסביבה, זו האחריות שלכם"
"בעד הילדים", ארגון בריאות אמריקני, הוא זה שהזמין את המחקר, שהתנהל במקביל באוניברסיטת וושינגטון וניו ג'רזי, בדק מה קורה אצל אלפי ילדים ברחבי ארה"ב, בגילאי 15-19. המידע נאסף מכל רחבי ארה"ב, דרך בתי הספר. הילדים שקיבלו במסגרת הלימודים הסברים על מחלות מין, אמצעי מניעה, אחריות ועוד, דחו כאמור את המגע המיני הראשון, וההתנהגות שלהם סביב מין היתה בוגרת ואחראית יותר בכחמישים אחוזים, שיעור משמעותי.
בארה"ב, בה נערך המחקר, אין אחידות לגבי החינוך המיני הבית ספרי. חלק מהמדינות מחייבות חינוך מיני, בעיקר כזה המתייחס להעברת מחלות כמו איידס, ומסביר על סוגי אמצעי מניעה שונים, ובחלקן אין כל התייחסות בית ספרית לנושא.
באופן כללי, כמו בישראל, בה חינוך מיני תלוי במדיניות בית הספר ובהחלטת הצוות והמורים, המערכת מצפה מההורים שישלימו את החסר ויוודאו שילדיהם מחזיקים בכל המידע. למרות זאת, המחקר מצא ש-78 אחוזים מההורים תומכים בלימוד החומר הזה במסגרת בית ספרית, ושמחים על כך שהאחריות מורדת מכתפיהם.
"אם אתם רוצים שילדיכם יהיו בריאים, אל תסמכו על הסביבה החיצונית בחינוך מיני," אומרת אליזבת שרודר, מראשי צוות המחקר. "כשההורים מסירים מעצמם אחריות הם עושים זאת רק על מנת לא להתמודד עם הקושי שבשיחה הזאת, והדבר הכי חשוב פה הוא שתהיה פתיחות ותקשורת בין ההורים לילדים. הם מפקירים כך את ילדיהם ומותירים אותם בלתי מוכנים לעתיד. התוצאות הן מדהימות: לבן נוער פעיל מינית שלא משתמש באמצעי מניעה יש סיכוי של 90 אחוזים להכנס להריון תוך שנה אחת. רבים מהילדים פשוט לא קיבלו מספיק הנחייה ומידע והם לא מאמינים שזה יקרה להם."
"המורים לתחום, כמו גם מומחים חיצוניים בנושא יכולים להדריך גם את ההורים ולעזור להם, לתת להם את האינפורמציה שיש להעביר", אומרת שרודר, שמתייחסת בדבריה לילדים מגיל 15 ומעלה. "לפעמים גם ההורים לא בדיוק יודעים את כל הפרטים, וגם זו סיבה להתחמקות מהנושא. כדאי לקרוא את האינפורמציה וגם לקבל תמיכה כיצד לפנות אל הילד כך שהוא יהיה פתוח לשמוע. כל הורה צריך לשאוף להיות כזה שניתן לפנות אליו ולשאול אותו שאלות בחופשיות."
להתחיל לדבר על הנושא כבר בגיל צעיר
"הדור הנוכחי הוא דור מבולבל," אומרת שלי פסטרנק כץ, יועצת מינית לנוער, הורים ומורים. "הוא חשוף להמון מידע, ומתקשה לסנן ולעבד אותו. ההורים, מצד שני, נשארו בדיוק כמו אלה שלפניהם, וממשיכים לא לדבר עם ילדיהם מתוך בושה ומבוכה. הם מאמינים שהילד כבר יודע הכל, והמון נערות שהעברתי להן שיעורי חינוך מיני באות ומספרות לי שהוריהן לא יודעים שום דבר על מה שקורה להן. יותר מכל אינפורמציה, חשוב שההורים יעניקו את הידיעה שהם יהיו שם עבור הילדים לא משנה מה יהיה. אם בכל זאת יש קושי גדול מצד ההורה לדבר פתוח, שיוודא שיש לילד מישהו מהחוג הקרוב אליו הוא יכול לפנות, כמו דוד, אחות גדולה או חבר קרוב של ההורים. מישהו בטוח.
חשוב לא להתעורר כשהילד בגיל ההתבגרות אלא להתחיל בדיון פתוח מגיל צעיר. כל שיחה אקראית יכולה להיות קרש קפיצה לדיון בנושא. אם שומעים את הילד צוחק עם חבריו על ילד מסויים שהוא הומו, למשל, אפשר לנצל את זה כדי לפתוח דיון בנושא. לחפש את הרגעים הטבעיים שאפשר להתלות בהם. הורים לפעמים קוראים לא נכון את הילדים. אני מציעה, כשילד שואל אותנו שאלה, להחזיר לו אותה. להגיד לילדה: 'מאיפה את חושבת שמגיעים תינוקות?' פעמים רבות התשובה שנקבל, 'הם נולדים בלי בגדים', למשל, תסביר לנו מה בעצם הם רוצים לדעת, ותאפשר לנו להתייחס לנושא ברמה שמתאימה להם ומעסיקה אותם.
"אני מציעה גם לקנות סדרת ספרים בשם 'המדריך הישראלי למתבגרים', ולשים את הספרים במקומות נגישים, אפילו בשירותים, לעשות כאילו אלה ספרים לעבודה של ההורים, או משהו שאמא אהבה כשהיתה קטנה, וככה הילדים יגשו בעצמם למידע, בלי מבוכה ומבלי שיגישו להם את הספר לידיים. אפילו מאמר מחכים מהרשת אפשר להדפיס ולהניח במקום אקראי בבית. חשוב ליצור את ההרגשה שאלה לא תכנים שמסתירים אותם."