למרות מה שמוכרים לנו בקטלוג של איקאה ובאינסטגרם, ילדים הם יצור מלוכלך ומלכלך. המלחמה נגד הטינופת היא תמידית, כשההורים תמיד ישאפו שהבוץ והג׳יפה יישארו רחוקים, והילדים תמיד יירצו להשתכשך בהם ואם אפשר גם להכניס לפה. מחקר קנדי חדש של מיקרוביולוג בכיר מבקש מההורים להוריד הילוך ולהרגיע עם האובססיה לניקיון. במחקר, שנערך באוניברסיטת בריטיש קולומביה, מבהירים כי כל המלוכלך - הרי זה משובח.
המחקר מופיע במסגרת ספרם החדש של המיקרוביולוגים ברט פינליי ומארי קלייר ארייטה, ״אם אין לחם יאכלו בוץ: להציל את הילדים מעולם מחוטא מדי״. המסר המרכזי של הספר הוא שעל ההורים חובה לאפשר לילדיהם להתלכלך. "הורים ומורים מוכרחים להפסיק למרוח על ידי הילדים חומרים מחטאים כי הם למעשה פוגעים בבריאותם", אומרים המומחים, "הם הורגים גם את החיידקים הטובים, שהם הרוב לצד החיידקים הרעים. המיקרובים הנמצאים באדמה ובלכלוך משחקים תפקיד מפתח בפיתוח מערכת החיסון של הילדים, ומאפשרים לה להגיב כראוי ולפתח פלורה בריאה".
המומחים טוענים שהשכיחות של מחלות מסויימות, כמו אסטמה, אלרגיות, השמנת יתר וסכרת, נובעת ממחסור בחיידקים אלה ובהתערבות מוגזמת של חיטוי. יש הטוענים שגם מחלות, תסמונות ותופעות כמו דיכאון, סטרס, חרדות ואפילו אוטיזם קשורות לבקטריות האלה. "מחקרים מראים שילדים שגדלים בחוות או שיש להם חיות בבית נוטים בעשרים אחוזים פחות לפתח אסטמה", מספר פינליי. "זאת משום שהם נמצאים במגע עם הרבה יותר מיקרובים, גם צואתיים, וזה דבר חיובי. כיום משתמשים בצואה על מנת לפתח מיקרופלורה אצל חולים שהאנטיביוטיקה חיסלה את המיקרובים במעיים שלהם. זה דומה לטיפול שמקבלים היום תינוקות שנולדים בניתוח קיסרי, בו הם מובאים במגע עם המיקרובים הוואגינליים של אמם על מנת שיפתחו בגופם את המיקרובים הנכונים בתחילת הדרך".
"המדע מראה לנו שילדים נקיים זה לא דבר חכם", מסכם פינליי. "כל האנשים האלה, החוששים מחיידקים, חייבים להירגע ולהתגבר על תחושת הדחייה שלהם. האמת היא שילדים הם ילדים, והם ישימו הרבה דברים מוזרים בפה לאורך הדרך. זה חלק מהאופן בו הם חווים את העולם. הם טועמים אותו, וכך הם משיגים הרבה מהמיקרובים להם הם זקוקים על מנת להתפתח כמו שצריך. צריך לעדכן את הפרספקטיבה לגבי היגיינה וילדים. אם הקטנים לא רוצים כל יום אמבטיה, תרפו מהם. אם סביב המים נוצר פס בוץ חום, זה מצויין. ככה תדעו שהגיע באמת הזמן להתרחץ".