יום העצמאות האחרון הזכיר לכולנו את נזקי ספריי השלג. בעוד שרובינו ניזכר בו רק לקראת השנה הבאה, את יאיר בן התשע, ועשרות כמותו מדי שנה, החומר הזה ימשיך לוות עוד זמן רב.
יאיר, תושב אחד המושבים בשרון, נכווה בעיניו באמצע משחק בספריי עם חברו. "ילד השפריץ בטעות לאזור העיניים. העיניים צרבו אך הצריבה הפכה לכאב עז שגרם לנו לפנות לבית החולים. שם פגשנו כמות לא מבוטלת של ילדים עם מקרה דומה חמור יותר או פחות", מספרת גלי, אמו של יאיר. "לאחר בדיקה של רופא עיניים וטיפול אינטנסיבי התברר לנו לתדהמתנו שיש כוויה גדולה מאוד על הקרנית והלחמית. הכאבים והטיפולים מאוד אינטנסיביים והשיפור עדיין לא נראה".
יאיר עדיין סובל ועדיין מאושפז בבית החולים. עיניו חבושות והוא אינו מסוגל לראות או לפקוח אותן לזמן רב. לדברי גלי, הרופאים אמרו שיעבור עוד מספר ימים עד שמצבו ישתפר.
"ספריי שלג אינינו מיועד להיכנס לעיניים כי הוא מכיל חומרים כימיים שיוצרים כוויה כימית בפני השטח של העין", מסביר ד"ר דוד ורסנו, מנהל יחידת הקרנית במחלקת העיניים בבית חולים איכילוב. "הכוויה הזו יכולה להגיע עד כדי שריטה בקרנית ונדיר שיותר מזה. אבל השריטה גורמת לכאב משמעותי שחולף רק לאחר שהיא מסתיימת תוך שעות או ימים והיא מסכנת את העין. התאים ששרטנו הם אמורים להגן על העין כדי שחיידקים לא יכנסו. במקרה שזיהום מתפתח יכול להיות בסופו של דבר דלקת בקרנית ופגיעה קבועה בראייה".
"אני בעיקר מהרהרת מי הארורים האלה שמצליחים לתת לילדים ספרי שלג ללא תו תקן, שיצרו כוויות קשות בעיניים היפות של הנסיך שלי", אומרת גלי בכאב.
היא לא היחידה שנאלצה להתמודד עם החומר המסוכן הזה. אל בית החולים איכילוב בתל אביב הגיעו השנה 15 נערים שנפגעו מספריי, ונערים נוספים נפגעו ברחבי הארץ. מיטל פרנס, אמא של אילי בן ה-10 מאבן יהודה, קנתה לבניה ספריי שלג ביום העצמאות. היא דאגה להנחות את בניה מה מותר ומה אסור, אבל זה לא עזר.
"הכל התחיל כשהבן שלנו חזר הביתה בערב יום העצמאות ולא חלף זמן רב עד שהחל להתלונן על צריבה בעיניים. בהתחלה חשבנו שזה שום דבר וקצת קומפרסים וזה יעבור. רק שעם כל דקה שעברה המצב החמיר והקצין עד שתוך חצי שעה אילי כבר היה פה בצרחות אימה, לא מסוגל לפקוח עיניים או לסבול אפילו מעט אור".
בבית החולים מצאו הרופאים כוויות קשות בשתי העיניים של אילי, בנוסף לפצעים חמורים בקרנית ובצקות. את מסכת העינויים שעבר לא אוכל להעביר במילים. אני לא מאחלת לשום הורה בחיים לראות ככה את הילד שלו, בחיים. זו טראומה שאנחנו והוא לא נשכח לעולם", אומרת מיטל.
מיטל מבינה שהיא לא תצליח להילחם במי שמוכר את התרסיסים המסוכנים, ולכן מעבירה את האחריות אל ההורים. "פה נכנסת האחריות ההורית שלנו, ההסברה, הטלת הווטו, הסמכות ההורית שתפקידה לשמור על הילדים שלנו ועל הילדים בכלל. תפקידנו שאנחנו נעשה כל שביכולתנו להבטיח שבשנים הבאות לא רק שיהיה אסור להכניס למתחם את הזוועה הזו אלא שגם כל מה שמתרחש מחוץ למתחם יאסר בכל תוקף", היא אומרת.