פיטר פן בכלל לא אוהב בנות
על מה ההצגה? גיבורה של הקלאסיקה המפורסמת, הילד פיטר פן ("שלא רוצה להפוך לגבר"), מארץ לעולם לא מבקר מדי ערב בעולמנו ומאזין לסיפורים שמספרת מארי דארלינג לילדיה, וונדי ג'ון ומייקל לפני השינה. כשהוא מגיע באחד הלילות לחפש את הצל שלו, שהוחבא במגירה בחדר, הוא מעיר את וונדי ומציע ללמדה לעוף ולבוא לבקר בארצו המסתורית. הנערה, מוקסמת ומאוהבת, נענית להצעה ומצרפת למסע את שני אחיה הקטנים.
בארץ לעולם לא הם חוברים לילדים האבודים, חבריו של פיטר פן ובני חסותו, שרים ורוקדים עם האינדיאנים, מבקרים את בתולות הים הנוצצות, מצילים את טייגר לילי מציפורני שודדי הים ונלחמים בקפטן הוק. בין לבין גם יריבו, איך לא, הבנות (בעיקר וונדי וטינקרבל) על ליבו של פיטר פן האמיץ ("אני עדיין מחכה לאצבעון שלך", תפטיר וונדי בכל הזדמנות). כי ככה הן הבנות, אוהבות בנים שלא אוהבים בנות, או כמו שטוען קפטן הוק: לפיטר פן אין רגשות, הוא לא יכול לאהוב.
המחזה מושקע מאוד, עם עשרות שחקנים ורקדנים. תלבושות עשירות, תפאורה יפה שמתחלפת בקצב ותנין מאיים שמפציע על הבמה. הדיאלוגים ברובם בגובה העיניים (של ילדים) ובשפה נקייה מניבולי פה מיותרים (יחסית להצגת חנוכה שביקרנו בה בשנה שעברה).
הרמיזות המיניות סתם מיותרות
מסר מיותר שצרם לי הוא הצגת הבנות כחופרות ומציקות. ילדות שכל ייעודן לאורך המחזה הוא סחיטת הצהרת אהבה ונשיקה מהגיבור האמיץ. אני בטוחה שההצגה הייתה נפלאה גם בלי התככנות הנשית, קנאת החינם והרמזים המיניים המסווים. תפנימו כבר: לילדה בת ארבע בדיחה שחוקה על הגודל ("יש לך קטן") לא מובנת בשום צורה, ואת אמא שלה היא לא מצחיקה בשום צורה.
איך היה? לבנות ללא ספק מהפנט ומשעשע. לי מהנה, אם כי דיי רועש (סאונד גבוהה מדי!) ולעיתים גם מצחיק, בעיקר בכל פעם כשקטורזה פתח את הפה.
בשורה התחתונה: לפי הספר "פיטר פן" מאת ג'יימס מאתיו בארי, כל אמא נוהגת לקרוא את מחשבותיהם של ילדיה לפני השינה, ולארגן אותם ליום המחרת. מחשבות טובות מלפנים, רעות – מאחור. לכן, קצת אחרי ולפני שאמרנו לילה טוב, חשבתי לנסות ולקרוא במחשבותיהן של בנותיי, אבל מהר מאוד הן חסכו את המאמץ. הגדולה נרדמה בשנייה עם חיוך מתוק, והקטנה אמרה לי: אמא, אני כל כך אוהבת את ננה (הכלבה המתוקה של משפחת דארלינג).
אורך ההצגה: כשעה וארבעים דקות.
מחיר: 95-169 שקלים.
מיועד לגילאי: 4-12.
השחקנים: הראל סקעת, ישראל קטורזה, רוני דלומי, רוני דואני, אושרת דגשנט, מיכאל עינב, רוני ששון.
בימוי ומוזיקה: ירון כפכפי.
לוח ההצגות:
11-15.12, בית האופרה, תל אביב.
16.12, בנייני האומה, ירושלים.
17.12, היכל התרבות, אשקלון.
18.12, המשכן לאומנויות הבמה, אשדוד.
