סרט ומסעדה? נסו הצגה וטרמפולינה

נראה לכם שזה לא הולך להיגמר, אבל איך שלא יהיה - הכל עובר. אפילו אוגוסט הארוך שמתפרש על פני חמישה שבועות ארוכים עם 40 מעלות בצל, אפילו הוא חולף. והיי, יש כמה כאלה שמזכירים לנו שעוד נתגעגע אליו. ובכל זאת, אם כבר ניצלתם את כל הכרטיסיות לבריכה, חרכתם את כל המדוזות בים, והסתובבתם בכל רחבי הארץ ואתם כבר אבודים, הנה כמה הצעות אחרות ובעיקר ממוזגות. 3 הצגות וטרמפולינה. יצאנו לדרך.

sky jump: פארק טרמפולינות וקולנוע 7 מימד

״מה קורה עם שבתאי?״ תיאטרון קליפה

על מה ההצגה? הצגת הילדים הותיקה הזו של תיאטרון קליפה מבוססת על ספר בעל אותו שם של המאיירת אורית ברגמן, שמזכיר להפליא את שובר הקופות של הקיץ בקולנועים: ״החיים הסודיים של חיות המחמד״. כמו הסרט, וכמו ״צעצוע של סיפור״ לפניו, גם הספר וההצגה חוקרים שאלה שמגיעה הישר מתוך השלב ההתפתחותי המסויים הזה של הילדים: מה קורה למישהו כשהוא לא נמצא איתי? האם הוא קיים בכלל? ומה הוא עושה בלעדי כל היום?

בספר עליו מתבססת ההצגה הפיתרון ניתן במעט מאוד טקסט וכמה ציורים שמחים המתארים את קורותיו של שבתאי, כלבה חובב המסיבות של הילדה עמליה. ההצגה הרחיבה מאוד את הסיפור, הכניסה שכנה המאיימת לחשוף את המסיבה הפרועה, והשאירה את עמליה בתמונה, כשהיא מתארת את קורותיה בגן במילים בעוד אנחנו רואים את כל מה שהיא לא יודעת: לשבתאי שלה יש בעצם חיים סודיים ודומים מאוד לאלה שלה. המתח הזה בין מה שהקהל יודע לבין מה שעמליה לא, גורם להשתתפות מוגברת מצד הילדים, שמנסים לגלות לעמליה במשך כל ההצגה את האמת ללא הצלחה. למעשה, שבתאי שעמליה מכירה הוא לא שבתאי בכלל. בסצינות בהן הוא מופיע לצדה היא מפעילה בובה גדולה המדמה אותו. רק כשהיא יוצאת מהתמונה הוא נחשף כפי שהוא באמת. שבתאי הוא לא שבתאי-של-עמליה, כמו שהיא חושבת. הוא שבתאי מטעם עצמו, וזה מסר מעניין. גם היחסים בין שבתאי לשני חבריו הכלבים הם מורכבים. יש ביניהם משחקי כוחות מהסוג שילדינו נאלצים להתמודד איתם בגן.

איך היה? התפאורה חכמה ומינימליסטית, תפורה ורכה, ומבוססת על איורי הספר. התלבושות מושקעות והשחקנים, כולם פיזיים ואקרובטיים להפליא, נהדרים ואינטליגנטיים. הסלפסטיק והכירואוגרפיה מגלגלים את הילדים מצחוק.

מדד הנוכחות בקהל: המון הורים וילדים מרוצים, חלקם כבר ראו את ההצגה והפגינו ידע מוקדם.
מה מקס חושב? מקס בן השלוש מאוד נהנה. התפקע מצחוק מהסלפסטיק, נבהל רק מעט מהשכנה החטטנית המעצבנת והתרגש לפגוש את הכלבלבים כשחיכו לברך את הקהל לשלום בדרך החוצה.
מה אמא של מקס חושבת? הצגה סופר מושקעת, מכבדת ונעימה לקטנים שבחבורה, בלי אג׳נדה חינוכית גדולה, עם מוזיקה כיפית ואנרגיה ילדית-כלבית פרועה ושמחה.
בשורה התחתונה: מומלץ בחום לכל אוהבי הכלבים וילדיהם.
מיועד לגילאים: 3-6
מועדי הצגות ומחירים:   באתר תיאטרון קליפה

יוצרים: כתבה ועיצבה: אורית ברגמן I בימוי וכוריאוגרפיה: מיכל הרמן ואלון שוובה  I ליווי אומנותי ועיצוב תלבושות: עידית הרמן I יוצרים ומשתתפים: אנאל בלומנטל, קזויו שיונוירי, רפאל קפוסטיאן, צבי פטרקובסקי, עמית בר-עם, מיכל הרמן, עידית הרמן, גבריאל נויהאוס.

״ארבעה משלים ומלכה״, רותי תמיר

על מה ההצגה? ארבעה משלים קלאסיים נפרשים לפנינו בבית המשפט, שבו שופטת המלכה ואליו מגיעות החיות המככבות במשלים: הארנב והצב, העורב והגבינה, האריה והעכבר ושתי העזים. המלכה מאסה בתפקידה ואין לה חשק למלוך, לשפוט ולמצוא פתרונות. היא רוצה חופש! או לפחות רק להתבונן במראה וליהנות ממה שנשקף אליה אך היא מגלה שבבואתה נעלמה. עד שתיפתר בעייתה, היא נאלצת להקשיב לבעיותיהן של החיות שמגיעות לבית המשפט שלה. כך אנו מתוודעים לסיפורן של החיות ולמוסרי ההשכל שנובעים מהם כמו לדוגמא שאין לשפוט את ערכו של אדם על פי מראהו. בין משפט למשפט חלקים מבבואתה של המלכה חוזרים להשתקף במראה, וכשהיא ממלאת את כל חובותיה, פניה חוזרות להשתקף במלואן במראה שמולה.
איך היה? יש הצגות עם ניחוח של פעם, כאלו שכמעט כבר לא עושים יותר. ארבעה משלים ומלכה היא הצגה כזו. המינימליזם בא לביטוי בכל רובד של ההצגה, ממספר השחקנים ועד התפאורה, אבל רותי תמיר, השחקנית והיוצרת (בליווי קולו של השחקן ארז שפריר), לא צריכה להישען על שום דבר כשהיא על הבמה, ומצליחה לכשף את הילדים ולרתק את המבוגרים.
בשורה התחתונה: רותי תמיר מעבירה את ההצגה הקצבית והמשעשעת בלשון עשירה וגבוהה ובפנטומימה וירטואוזית. ההצגה הזו מוכיחה שיש עוד תקווה לאמנות מינימליסטית, בלי אפקטים, בלי שלל מולטימדיה, כשיש סיפור טוב ויודעים כיצד להעביר אותו, זה פשוט עובד.
מיועד לגילאים: 6-10

ההצגה היא זוכת פרס ראשון בפסטיבל בינלאומי להצגות ילדיםביטולינו במקדוניה 2015 וזוכת פרס השחקן על שם דודו דותן מטעם א.מ.י, איגוד שחקני ישראל 2013.
מועדי הצגות ומחירים: באתר של רותי תמיר
מחזה, בימוי ומשחק: רותי תמיר

בקטנה: שעת סיפור מוזיקלית עם התזמורת הפילהרמונית

כבר כמה שנים שמקיימת התזמורת הפילהרמונית הישראלית, כסוד שמור ושווה, שעות סיפור, בערך פעם בחודש. שעות הסיפור הללו, הכוללות שחקן אחד, שלושה נגני התזמורת וסיפור קאנוני מוכר, מתוארות כמופנות לגילאי ארבע עד שש, אך למעשה הקהל הוא יותר בין שנתיים לארבע, והן מתאבן מושלם לעונת הקונצרטים הפופולרית כל כך של הפילהרמונית לילדים, עליה מנויים מאות רבות של ילדים, הורים וסבאים. שעות הסיפור הצנועות, בבימויה של הלית מיכאלי, מתקיימות באכסדרת היכל התרבות, הילדים וההורים יושבים על המדרגות, והמופיעים ניצבים לפני מסך מאולתר. הכל מאוד מינימליסטי, חוץ מהרצינות של כל הנוגעים בדבר. דפי תוכן מחולקים בכניסה ובהם רשימת היצירות שישולבו בסיפור, ומלחיניהן. זו זכות גדולה לשבת מול שלושה נגנים מנוסים כל כך, שנותנים לילדים טעימות ממנגינות שונות ומסבירים בסבלנות על הכלים להם הם מקדישים את חייהם. הילדים מגיבים בפתיחות לקסם שנוצר כשהמוזיקה מתנגנת, וממלא את חלל הפואייה, והשחקן, או במקרה בו אנו נכחנו, השחקנית, ממלא תפקיד של מתווך ומנגיש בין רוחם הפרועה של הילדים לבין הרצינות המשוייכת לעולם הקלאסי החנוט. נראה שכולם יוצאים נשכרים מהשידוך.
פרטים תחת ״קונצרטים מיוחדים״ באתר הפילהרמונית.

   לכל ההמלצות במדור <<