רובינא האגדה
ההצגה רובינא היא מהלך חינוכי מרגש מצד תיאטרון הבימה, וספציפית של המנהל האמנותי שלו, משה קפטן, שביים ויזם אותה. ההצגה, שמציינת מאה שנים לתיאטרון העברי הלאומי, מספרת לדור הצעיר, זה שלא שמע על הדיבוק וקשה לו להעלות על הדעת זמנים בהם נשים לא הורשו ללמוד או להציג הצגות, בעברית או בכלל. הנושא אולי נשמע מאיים ואינטנסיבי, בעיקר עבור מי שמכיר ומוקיר את דמותה האלמותית של חנה רובינא, אבל ההצגה עוסקת בילדה חנה, בביתה הדל אך מלא האהבה ברוסיה בתקופת הפוגרומים, ובעיקר בתשוקתה הענקית ומשנת הגורל לתיאטרון.
בצפייה המהנה בהצגה המושקעת הזאת, המתבססת בעיקר על דמויות ודרמה, אי אפשר שלא להזכר בסיפור 'האסופית'. 'רובינא האגדה' היא קצת 'האסופית בשטייטעל', גם חנה רובין היא בעלת שתי צמות אדמוניות, חוצפה, דמיון ומזג סוער, רצון לשנות סדרי עולם, להשכיל לא פחות מהבנים בחיידער, יש לה נטייה להסתבכויות ואפילו הדמויות סביבה, אחותה היפה, אמה ואביה, מזכירים להפליא את דיאנה, מרילה ומתיו של האסופית.
ההצגה נפתחת ומסתיימת בחדר ההלבשה של חנה, לפני ואחרי ההצגה האיקונית 'הדיבוק' כשהדבר היחיד שמעניין את הכוכבת זה האם הוריה הגיעו לאולם לצפות בה. הילדים בקהל מבינים היטב את משמעות אישורם של ההורים לפועלה, מלא חזון ועוצמה ככל שיהיה, ואלה מהם שיזכו לראות את ההצגה בבניין הבימה יוכלו לחוש את ההיסטוריה המנשבת בו, ואפילו לבקר בחדר ההלבשה האמיתי של רובינא, כפי שהוא מוצג בקומה השניה.
בשורה התחתונה: הצגה חינוכית במובן האמיתי של המילה, שעשויה להדביק עוד ילדים בקסם התיאטרון ועוסקת, בין היתר, גם בסוגיות חמות של דת מול חילוניות.
תיאטרון השעה הישראלי ותיאטרון הבימה. כתיבה: דפנה אנגל ושי להב/ בימוי: משה קפטן/ במאית משנה: חמוטל פוסקלינסקי/ עיצוב תפאורה: זאב לוי/ עיצוב תלבושות: אביה בש/ שחקנים: מורדי גרשון, יואב דונט, שפי מרציאנו, נמרוד דגן, יובל שלומוביץ' רותי לנדאו/דוית גביש, הגר טישמן, הילה שלו.
מולאן
המחזמר מולאן של תיאטרון אורנה פורת הוא עיבוד בימתי לסיפור שהפך לסרט מצליח של דיסני. מדובר בהפקה גדולה ושמחה, שמביאה את העולם הסיני העתיק לחיים, ומשלבת בתוכו את עולמות הקצב והתנועה שאנחנו מכירים מלהקות כמו סטומפ ומיומנה, כמו גם אומנויות לחימה. זוהי הצגה על דמות נשית חזקה: בת שלא מעוניינת שאביה יצא למלחמה בגלל בריאותו הרופפת, ומתגייסת בעצמה לקרב. שם היא מגלה מהם כוחותיה ויכולותיה, ומוצאת גם אהבה.
ההצגה תתחבב מאוד על בנים ובנות כאחד, היא עמוסת אקשן אבל גם רומנטיקה, שירים וכוריאוגרפיות שניכרת העבודה מאחוריהם. ההצגה חוטאת בכמה נקודות כשהיא נשענת מעט יותר מדי על 'סיניות' אינסטנט, ובבדיחה מיותרת בה הבחור נחרד מהרעיון שהוא עשוי לרצות לנהל זוגיות עם בחור אחר. ("את רוצה שאני אתחתן עם בן?!" הוא נזעק, והילדים צוחקים ומפנימים תפיסה עתיקה ומזיקה). המספר הכריזמטי מצטט את קונפוציוס (על אף שמדובר בציטוט של חכם סיני אחר) ואומר: "כל מסע גדול מתחיל בצעד קטן". ההצגה מולאן היא צעד קטן בכיוון הנכון.
בשורה התחתונה: הילדים אולי יבואו בזכות הכוכבת המתוקה דון לני גבאי, אבל הם יצאו בבעיטות קונג פו.
תיאטרון אורנה פורת. מחזה ובימוי: צביה הוברמן/ מילות השירים: גיל צרנוביץ/ מוזיקה מקורית: ליאור רונן/ כוריאוגרפיה: קים גורדון/ תפאורה: שני טור/ תלבושות, מסכות ובובות: לימור הרשקו/ וידאו: נמרוד צין/ תאורה: מאיר אלון/ שפה ודיבור: מרגלית גז/ אבזרים: נרקיס אלבה/ ע' במאי: אסף פרידמן/ שחקנים: דון לני גבאי, שלום שמואלוב, ליאור חקון/טל דנינו, עומר זימרי, רני אלון/יוסף אלון, אור משיח, תום אפלבאום/יגאל ברנר, יוחאי גרינפלד, ליאור זוהר