לפני שמתחילים אני חייבת להבהיר משהו: אני אמא בלי ייסורי מצפון. כן, כן, אתם יכולים להפסיק לחפש, זו אני. האמא שחיה יופי עם האמהות שלה ולא מרגישה רגשות אשמה בכל הקשור לגידול הילדות. או הבעל. אבל אז הגיע הקיץ ואיתו גם החופש.
יולי הסתמן כחודש סגור: הגדולה בקייטנות, הקטנה מסודרת בגן עד סוף החודש, ואנחנו, כרגיל, לא לוקחים חלק בדבר הזה שנקרא חופש גדול. אבל אי אפשר להתעלם שמשהו באווירה השתנה: אז נכון שעדיין קמים בבוקר מתארגנים ויוצאים למסגרות, אבל יש תחושה כזו של הרפיה, אווירה אחרת, שמצליחה לחלחל אל השגרה, יחד עם התענוג של הפטור מהכנת סנדביצ'ים בבוקר והעונש של להספיק להגיע לפני הצלצול.
אבל תחושת החופש הזו גם גורמת לחפש ללא הרף פתרונות: מה עושים היום? לאן נוסעים? לכל זה הצטרפה העובדה הסוחפת מסביב – שכולם עושים וכולם נוסעים. אבל השיא היה מבט חטוף במחברת שהגדולה קיבלה מהמורה בבית הספר בתום השנה, עם ההוראה לכתוב ולספר על כל החוויות והפעילויות שעושים בקיץ. כשהמחברת החלה להתמלא ב"שוב הלכתי לסבא וסבתא" (הבילוי המועדף גם עליי) ו"שיחקתי בטאבלט" - פה חשדתי. "קדימה, תתארגנו, זזנו", הודעתי לכולם בהחלטיות והחלטנו לזוז היישר אל עבר מתחם התחנה בתל אביב, שם מתקיימת תערוכת ארטלנד.
אפילו פגשנו המנהלת
"ארטלנד" היא תערוכת אומנות לילדים שהכל מותר בה. זה הדבר הראשון שמרגישים כשנכנסים וזה החוט המלווה לאורך הביקור כולו. חלל גדול ומעוצב קיבל את פנינו, יחד עם מזגן מנחם ומחיה שהציל אותנו מהגיהנום בחוץ. כבר עם הכניסה, קיבלנו מדבקות צבעוניות ושמנו פעמנו אל עבר החדר הראשון: העתק מדויק של חדר ילדים, עם הארון, השולחן, הכיסא והמיטה הרגילים – רק שכולו בלבן. השוס: אפשר להדביק מדבקות צבעוניות בכל מקום אפשרי. תחושת החופש המהולה במעשה האסור שהותר החלה להדליק את אש ההתרגשות.
משם המשכנו אל עבר מסדרון לא ארוך, בו הוצגו מיצגי אומנות שונים. להפתעתי הרבה, הבנות גילו לא מעט עניין, במיוחד במיצג ייחודי של שלוש תמונות פורטרט של אדם יושב על כיסא. על פניו, התמונות האלה נראות תמימות למראה, אך לאחר רגע מתבררות כתמונות דיגיטליות. מבט נוסף בתמונה מגלה שהיא חיה – לפתע הבחור משנה את תנוחת הישיבה, מחליף רגל ברגל או משחרר נשימה. וכמובן שכל תזוזה כזו מצליחה לשחרר צווחת התפעלות נפלאה, פעם אחר פעם. גם הבנות ממש התלהבו.
הקטנה דילגה על הדיוקן ובמיומנות מפתיעה הצליחה למצוא את אחת מאהבותיה הגדולות - להתחפש. שתי תמונות מפורסמות שהוגדלו הפכו לתפאורה, ותלבושות מדויקות להפליא אפשרו לשחזר את התמונה. עוד לא הספקתי להגיד "אוי, תראי מה יש פה", וכבר היא הייתה מחופשת להולנדית היפה מוזגת החלב של יאן ורמר. מתיקות כזו לא ראיתם בחיים שלכם.
אך נראה כי כל אלה היו כאין וכאפס לקראת החדר האחרון של התערוכה ובו ארון ענקי שכולו מלא בחומרי יצירה. הבנות הגיעו לגן עדן.
לא ידענו מאיפה להתחיל: קנבסים קראו לנו מהמדפים, קרטוני ביצוע קרצו מכל עבר, צבעים מכל המינים והסוגים צעקו אלינו מתוך הארון, כדים קטנים התחננו שנצבע אותם. אלוהי היצירה בירך אותנו.
המדריכה הייתה מתוקה וסבלנית באופן מעורר תמיהה והסבירה באריכות מה כדאי לעשות ואיך לבצע, תוך כדי שהיא מפדבקת יצירות אומנות שנויות במחלוקת ומרימות גבה של ילדים אחרים.
כל אחת מהבנות התבייתה על עבודת יצירה אחרת, ולמעט ריב אחד עם אבא שעירבב צבע בצבע (חוק ייהרג ובל יעבור עבור הגדולה) שררה דממה ולא ממש היה עם מי לדבר. אפילו אני התמכרתי לתענוגות הגואש על הקנבס.
את דממת היצירה הזו הפרה לפתע קול צעקה: "את מי אני רואה פה? אני לא מאמינה". הרמנו את הראש וראינו את מנהלת הקייטנה של הגדולה, המנצחת בימים כתיקונם גם על הצהרון והג'ימבורי של ימי החול. אשת חינוך רבת אשכולות.
"איזה יופי של בחירה, כל הכבוד לאבא ואמא שלקחו אתכן לכאן", היא אמרה בקול רם מספיק שגרם לשנינו להסמיק בבושה ובגאווה. כן, כאלה אנחנו, שוחרי תרבות.
והאמת? צודקת, הבחירה אכן הייתה מוצלחת. בילוי קצת אחר, קצת שונה, אך בהחלט מעורר מחשבה ויצירתיות, ובשורה התחתונה: כיפי. גם הבנות מאד נהנו.
כמובן שדבר ראשון, כשחזרנו הביתה, מיד נשלחה הגדולה להוסיף עמוד חדש במחברת החופש. אז מה אתם עשיתם בחופש? נחמד, לא, כי אנחנו היינו בתערוכת אמנות. אתם יודעים.
תערוכת ארטלנד תפעל עד 28 בספטמבר בגלריית ארטסטיישן שבמתחם התחנה בתל אביב. מידע נוסף באתר התערוכה
>> רוצים לזכות בזוג כרטיסים לתערוכה? שלחו לנו לכתובת המייל family@mako.co.il ציור של ילדיכם בו הוא מצייר את המשפחה שלו ותוכלו לזכות
*ההשתפות בהתאם לתקנון