אפרים קישון כתב פעם מאמר מרתק בשם "למדנו לאהוב את הכיפה הסרוגה" - מכירים? מדובר בטקסט מכונן שפורסם במעריב בשנת 75', ואין דתי שלא נתקל בו. קישון מציג בו את אנשי הכיפות הסרוגות כמחונכים וערכיים יותר מ"החילונים הנכשלים", כדבריו; בעיניו הדתיים הלאומיים מתקנים את החברה, מעודדים עלייה ובאופן כללי - מהווים סמן חברתי חיובי שיש להוקיר ולכבד, שלא לומר להעריץ. המאמר הפך לקאלט בציבור הדתי, ועבר מדור לדור בשיעורי חברה בבתי הספר כמו גם בפעולות בבני עקיבא.
נזכרתי בו השבוע, כשמצביעי השמאל הקימו מהומה אחרי שנודע שנפתלי בנט כנראה יקבל את תיק החינוך. אני כבר מזמן לא חושבת שהציבור הדתי ערכי יותר, אבל איך בדיוק זהבה גלאון הגיעה למסקנה שהוא ערכי פחות? "אנחנו נמצאים בשעה כל כך קריטית", היא כתבה בפייסבוק, "הסרטון שהסתובב ברשת של צעירים שמתעללים באכזריות בכלב חסר ישע, האלימות והגזענות שכבר מזמן יצאו מהטוקבקים אל הרחוב... הדברים האלה קשורים בקשר הדוק לדמותה של מערכת החינוך, לערכים או להיעדר הערכים שהיא מנחילה לאזרחים והאזרחיות שהיא מגדלת".
סליחה מאוד זהבה, למה את חושבת שמערכת חינוך בראשותו של בנט תהיה חסרת ערכים? אכן, לא יזיק לך ללמוד לאהוב את הכיפה הסרוגה.
* * *
וואו, איזו מהומה. נדמה לי שאנשי השמאל מתאבלים עכשיו על שבנט יקבל את תיק החינוך אפילו יותר ממה שהתאבלו כשנודע שביבי ירכיב את הממשלה; כי מה יותר חשוב מחינוך ילדינו? ומה יותר נורא משר חינוך ימני דתי? מילא שי פירון, איש דתי אך ממפלגה שרבים רואים בה מרכז-שמאל; מילא גדעון סער, ימני ועם זאת ליברל תל אביבי. אבל גם כיפה וגם עמדות ימניות מובהקות? הו, זה כבר בלתי נסבל.
אני לא ממעריצי נפתלי בנט וכבר כתבתי על זה לא מעט, אבל אני מודה: הממים והפאנצ'ים שעפו על חשבונו השבוע, לא הצחיקו אותי בכלל. אפילו לא המם שהעלו חברי ארץ נהדרת, שהציגו את "המורה בנט" שם כיפה על דמות שלד בשיעור טבע, ופוקד עליו לברך "שהכל נהיה בדברו". תגידו, אתם רציניים? החשש שבנט יהפוך את מערכת החינוך לבית כנסת - מצחיק יותר מכל פאנץ'.
"אעמוד על המשמר שתקציבי בתי הספר החילונים לא ייפגעו על חשבון בתי הספר הדתיים", הכריזה גלאון, ואני אומרת: תירגעי קצת, אולי? הבן אדם עוד לא נכנס לתפקיד, כבר החלטת שצריך להגן על מערכת החינוך מפניו?
"ממה בעצם אתם כל כך מפחדים?", שאלתי כמה אנשי שמאל, והם ירו: "בנט יעשה מהפכות! הוא משוגע, לא כמו זבולון המר מהמפד"ל".
ובכן, נכון שאין להשוות בין הבית הלאומי הניצית למפד"ל המתונה אבל ראשית, מבחינה מדינית אין הבדל משמעותי בין המפלגות; גם המפד"ל של שנות השמונים והתשעים הייתה בעד ארץ ישראל השלמה ולא דגלה בפתרון שתי מדינות. שנית, אם ננתק רגע את האיש ממפלגתו, ברמה האישית בנט והמר אינם כה שונים. אתם יודעים מה, יש מצב שההיי-טקיסט מרעננה אפילו ליברל יותר מהמתנחל שהקים את גוש אמונים.
* * *
ומה עוד מטריד את גלאון? "אסור לתת את תיק החינוך לאדם קיצוני, מתסיס ומסית כמו בנט", היא הכריזה. "אני מתכוונת לבדוק בדיוק עם אילו עמותות הוא מתקשר ולאילו סיורים הוא לוקח את הילדים שלנו, אני כאן כדי להוציא לו את הנשמה".
אז בואו נדבר רגע על הסתה, באמת; לפני כשנה וחצי סערו הרוחות בעקבות סרטון פלסטיני שהציג בנימין נתניהו בפגישתו עם ג'ון קרי. בסרטון נראית מורה בבית ספר יסודי במחנה פליטים ליד שכם, מלהיטה את תלמידיה הצעירים להפוך לשאהידים: "למי יש שהאידים במשפחה?", היא שאלה בהתלהבות, וכשהילדים החלו מצביעים בזה אחר זה, פצחה בקריאות נרגשות כשהם חוזרים אחריה: "אנחנו נשחרר את אל אקצה!", "פלסטין ערבית מהים עד הנהר!", "אנחנו רוצים את חיפה ואת עכו!".
בעקבות הסרטון פקד את הרשת בזמנו גל של סרטוני הסתה נוספים בחסות מערכת החינוך הפלסטינית. מדובר בסאגה עתיקה; בעבר כבר דובר על ספרי הלימוד שמסתתרת בהם תעמולה פלסטינית נגד ישראל ונגד המפעל הציוני, שלא לדבר על קייטנות החמאס שבהן לומדים ילדים בני חמש איך מפוצצים רימון על חייל.
אז זהבה, אולי במקום להתנבא שבנט יסית את ילדינו, תטפלי בהסתה שעוברים תלמידים פלסטינים כבר עכשיו, יום יום, שעה שעה? אולי לפני שאת "מוציאה לבנט את הנשמה", תוציאי את הנשמה לאבו מאזן ותדאגי שינקה את מערכת החינוך שלו ממורים שמטיפים לג'יהאד? לא משנה מי יעמוד בראש מערכת החינוך בישראל, לעולם לא נגיע לרמות השנאה וההסתה של בתי הספר הפלסטינים.
* * *
יש מצב שהשמאל עדיין לא הפנים את תוצאות הבחירות. יש מצב שהזעקה על כך שבנט יהיה שר החינוך, נובעת מכך שאנשים מסוימים עדיין מצפים לראות שם איש שמאל. ובכל זאת אני לא מבינה את ההתנפלות; הרי מבין כל התיקים שמחולקים עכשיו, תיק החינוך הוא הכי פחות פוליטי. משימות רבות מוטלות על כתפיו של בנט כעת - להתאים את מערכת החופשות של משרד החינוך לימי העבודה במשק הישראלי, לפתור את מצוקת החופש הגדול של הורים חסרי אונים, לסבסד צהרונים וקייטנות, לשפר את מעמד המורה בישראל, להעלות את אחוזי הזכאים לבגרות בפריפריות, להפחית את האלימות במוסדות החינוך. אף אחד מהדברים האלה לא קשור לימין או שמאל; מדובר במשימות לאומיות שנוגעות לכל הילדים מכל השכבות והמגזרים.
אז בואו ננשום רגע ונמתין בסבלנות. אחרי הכל, מדובר באדם שיודע לנהל אנשים, לקדם תהליכים, להיות יצירתי. הצלחתו היא הצלחתנו; במקום לתקוף, בואו ניתן לו צ'אנס.