נגמרו המילים: מחר יציין החטוף עמרי מירן יום הולדת 48, יום הולדת שני בשבי. אשתו, לישי, נאבקת כבר 552 ימים כדי שעמרי ישוב - ובמקביל מגדלת את בנותיהם. בשיחה עם יואב לימור הבוקר (חמישי) הסבירה לישי כמה קשה לה. "באמת לא האמנתי שנגיע לרגע הזה. הרשיתי לעצמי לדמיין שעמרי יוחזר עד יום ההולדת של עלמה, זה היה אמור לקרות. במקום זה נציין שוב יום הולדת שלו בלעדיו, חג חירות בלי חירות ונגיע ליום עצמאות בלי עצמאות. אין סוף", הדגישה.
אתם מציינים את החג?
"זה לא חג כמו שהייתי רוצה שיהיה אבל כן נציין עם המשפחה בשביל הבנות. רוני תשיר 'מה נשתנה' ואבא עמרי לא יהיה איתנו, אבל הוא יורגש".
יש כל כך הרבה דברים בטקסט של ההגדה שמתכתבים עם המצב שלנו, בעיקר המחשבות על שנה הבאה.
"הפחד והכעס הכי גדול שלי כשהפסקת האש הסתיימה זה שחיכינו יותר משנה בפעם הקודמת. עכשיו נחכה עוד שנה? לא מדברים איתנו יותר מדי, אבל כן שוחחתי עם ראש הממשלה אחרי תקרית החטוף ההונגרי".
את מאמינה לו שנפלט לו?
"זה לא משנה אם אני מאמינה לו. עצם העובדה שזו ההתייחסות אחרי כל כך הרבה זמן, גם אם זה רק פליטה, אבל עמרי נחטף מישראל. זה לא משנה איך נסובב את זה, זה מראה הרבה פעמים על חוסר בעקביות במטרה להשיב אותם אלינו".
בהיעדר ממשלת ישראל ויטקוף היה בחודשים האחרונים הכתובת. את מרגישה שארצות הברית בעניינים באותה העוצמה?
"לא, מכורח הנסיבות והמציאות. מדינת ישראל צריכה להיות 'אול אין' בעניין החטופים. אני שומעת כל כך הרבה מהאנשים שנמצאים בארצות הברית, מדברים איתם ומקדישים להם זמן. יש מי שמקשיב אבל הכל צריך להיות פה. זו החלטה שלנו בלבד, לא משנה מה. אנחנו לא באמת מצליחים לחדור, הסנטימנט ירד".
אמא של אלון אהל אמרה שבשנה שעברה בפסח כולם היו איתם ועכשיו היא צריכה להתחנן.
"הכל נורמל, אנשים עוברים ליד תמונות וממשיכים. זה מגיע מלמעלה, כשמדברים כל הזמן על זה שהחזירו את הרוב אז בסדר, נשארו עוד כמה. אנשים לא מתרגשים מהתמונה, אומרים לנו שאולי נחליף תמונה אבל אין. אין לנו עוד זיכרונות חדשים בשנה וחצי האחרונה. לרוני ולעלמה יש תמונה אחרונה עם עמרי מראש השנה, אין עוד תמונה משפחתית. איך נוכל להחליף? כולם כבר התרגלו לתמונות ולזה שהם שם".
לישי שיתפה כי היא מקפידה לבקר בנחל עוז. "יש זמנים שאני מרגישה שאני צריכה להיות שם, בעיקר הלב. ככה אני מרגישה הכי קרובה, בהתחלה שאנשים היו נוסעים ואומרים שזה הכי קרוב, זה לא הסתדר לי בראש. בחצי השנה האחרונה אני מקפידה לבקר פעמיים בחודש, בלחימה או בהפסקת אש, ומצליחה לדבר עם עמרי", אמרה. "אני הולכת לבית שקפא בזמן, רואים איך הדברים מתחילים לזוז בקיבוצים. מתחילים לשקם, עוד מעט אמורים לחזור לשם. יהיה שם בית שקפוא בזמן, עמרי צריך לראות את הבית כפי שעזב אותו".
עמרי אבא לשתי בנות.
"הן בעצמן בתוך הדבר הזה. רוני באמת זוכרת את אבא, נכון שעלמה הייתה בת חצי שנה והכל גופני אצלה וכל החרדות שעם הזמן התפתחו, אבל רוני זוכרת. רוני ביקשה מהילדים בגן לבוא איתה לעזור לה להוציא את אבא מעזה. הייתה דממה, המטפלות לא אמרו כלום. מה אומרים לילדה בת שלוש וחצי שמבקשת מהחברים עזרה?".
מה אמרת לה?
"שגם אמא וכל המשפחה מבקשים עזרה כל הזמן ועושים הכל כדי להחזיר את אבא. אני אומרת לה שהיא עוזרת המון. אני עושה כל מה שאני יכולה".
החג נטול החג הזה מביא געגוע אחר?
"אני לא מצליחה להתגעגע, אני עדיין בתפקידים שקשה לצאת מהם".
מחר יום ההולדת, בטח תצייני בשביל הבנות ויש את האירוע בכיכר החטופים בצהריים.
"עמרי מטפל שיאצו, תהיה סדנה להורים ולילדים ב-12 בכיכר. נשלח לעמרי כוחות. אין יותר תמים ואמיתי מבקשה של ילדים, נשלח אנרגיות לעמרי ולכל בני הערובה שעדיין שם".