לאחר שנרצחה בביתה שהפך לזירת קרב בקיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, יועבר קברה של פסי כהן מהוד השרון, שם נקברה באופן זמני בעקבות המצב הבטוחני בדרום באותם הימים, לבארי ביום שישי הקרוב. משפחתה מתכננת לקיים הלוויה שנייה שכוללת הספדים ולחלוק לה כבוד אחרון בהחלט.
הבית של פסי כהן הפך לאחד הסמלים הכואבים לטבח 7 באוקטובר. בבית, הממוקם בשכונת אשלים בבארי, נרצחו באכזריות 13 אנשים מתוך 15 בני הערובה שהוחזקו בו. ביניהם, חברי קיבוץ, ילדים, ואורחים שהגיעו לחגוג בקיבוץ את חג שמחת תורה: פסי כהן ז"ל, חנה סיטון ז"ל, יצחק סיטון ז"ל, טל סיטון ז"ל, ליאל חצרוני ז"ל, ינאי חצרוני ז"ל, איילה חצרוני ז"ל, זאב הקר ז"ל, זהבה הקר ז"ל, עדי דגן ז"ל, חווה בן עמי ז"ל, טל כץ ז"ל וסוהיב אבו עמר ז"ל. שישה בני ערובה נוספים נרצחו בחצר הבית.
בערב שמחת תורה כל המשפחה התכנסה יחד בבית הכנסת של בארי ובהמשך בביתה של פסי לארוחת החג. פסי אירחה את אחותה ומשפחתה – חנה ויצחק סיטון ובנם טל, שנשארו ללון אצלה. עם הישמע האזעקות, הארבעה נכנסו לממ"ד, פסי התכתבה ודיברה עם ילדיה וחבריה. כשפרצו לביתה מחבלים, עדכנה את משפחתה שהמחבלים בביתה. המחבלים רצחו את יצחק סיטון, ופצעו את טל. ב-12:56 היא כתבה לנכדה שוהם שהיא אוהבת אותו ונפרדה ממנו, ומכל ילדיה ונכדיה, מאותו רגע נותק הקשר עימה.
בהמשך נודע, כי עשרות מחבלים (למעלה מ-40) התבצרו בביתה של פסי, לשם גם גררו את השכנים שגרים בסמיכות, וניהלו מו"מ עם כוחות הביטחון. על פי עדויות, המחבלים תכננו לחטוף את כולם לעזה.
כשנה לאחר הטבח נחשפו הקלטות שחשפו את רגעי האימה של בני הערובה שהוחזקו בביתה של פסי בזמן המו"מ של מחבלי חמאס עם כוחות הביטחון, באחת מהן נשמע קולה של ליאל חצרוני בת ה-12 שהתחננה על חייה ואמרה: "אני ילדה, יש לי בית ספר מחר, אני צריכה עזרה בבקשה".
הבית נשאר על תילו עד לחודש אוגוסט האחרון, בשל התחקירים הצבאיים המורכבים שנערכו בו משום שלעבר הבית נורו פגזים שגרמו לקריסתו, בהוראת תת-אלוף ברק חירם, שמונה למפקד אוגדת עזה.
חדר האוכל הנעים של פסי הפך לאתר של מרחץ דמים
פסי נולדה וגדלה במושבה מגדיאל (כיום שכונה בהוד השרון). לאחר הצבא הייתה דוגמנית בגדי הים של גדעון אוברזון. היא הייתה ממקימי קיבוץ מורן בגליל ולאחר נישואיה לרפי כהן ז"ל הם עברו לגור בבארי ונולדו להם 4 ילדים: שי (45), הילה (44), קרן (41) וגיא (31). פסי הייתה המורה למלאכה ולתפירה בבית הספר המקומי בבארי, ובמשך שנים שימשה כמטפלת של בני נוער שהתמודדו עם קשיים ואתגרים מול המערכת, והיוותה עבורם עוגן משמעותי. בבארי היא הקימה את "בית איריס" ע"ש איריס גלברד ז"ל - מועדון קשישים לחוגי יצירה, והתמסרה לפעילותו.
לאחר מותו הפתאומי של בעלה, רפי ז"ל ב-2016 החלה להתנדב במועצה ולעבוד עם קשישים עריריים, וחיזקה את קשריה החברתיים. לפסי היו לא מעט קבוצות חברים, מתוך אחת מהן שנקראת "השמיניה" מבארי, שישה נרצחו ב-7 באוקטובר, ביניהן שתיים מחברותיה הקרובות ביותר: יונה ומזי.
על אף שארבעת ילדיה של פסי נותרו יתומים משני הוריהם, הם אינם זוכים לתמיכה מהמדינה מכיוון שאביהם נפטר מספר שנים לפני הטבח והם דורשים מהמדינה לשנות את החקיקה ולהכיר בהם כיתומים משני הורים.
"פסי הייתה אישה עם לב ענק, הבית שלה תמיד הזמין והיה מלא בקולות הנכדים והילדים. חדר האוכל שהפך באותו יום למרחץ דמים היווה עבורנו מקום של זיכרון נעים וטוב", אומרים בשיחה עם mako בני משפחתה אשר רואים במעבר הקבר לבארי את הסמל שמסמן את חזרתה הביתה. "זוהי חזרתה לבעלה האהוב שנפטר בטרם עת. ההרגשה לפני הטקס היא כמו לוויה שנייה על כל המשתמע מכך: עצב גדול, תחושה עצומה של פספוס וכאב אדיר שעוטף את הגוף והנשמה".
פסי נקברה במגדיאל, הוד השרון, שם גדלה, לצד אחותה ובני משפחתה. ביום שישי הקרוב ה-28 בפברואר, יועבר קברה לקיבוץ בארי, לקראת יום הולדתה שחל במרץ ועל מנת שמשפחתה תוכל להתאחד סביב קברם של הוריהם. "בתוך הכאב הנורא של הימים שלאחר ה-7 באוקטובר, היום בו קברנו בהוד השרון את פסי לצד אחותה חנה, גיסה יצחק ואחיינה טל, היה מהימים הנוראיים שידענו", אומר אמיר כוכבי ראש עיריית הוד השרון בה מתארגנות יוזמות ספונטניות למצעד דגלים שילווה את העברתה לבארי. כוכבי מוסיף כי "חזרתה של פסי לבית בו בחרה, בבארי, כואבת ובתוכה ציווי עבורנו משום שלא לחזרה הזאת פיללנו".