"התעוררותי בשבת בצהריים וראיתי את אבא שלי בטלפון, הבנתי שקרה משהו. אנחנו שומרי שבת ומתגוררים באלפי מנשה, לא היו אזעקות ב-7.10. אמא שלי כינסה אותי ואת שלוש האחיות שלי ואמרה שחמאס השתלטו על בארי, חשבנו שזו חדירה של כמה מחבלים והיינו בטוחים שיש שם כוחות של צה"ל, לרגע לא ציפינו שזה מה שיקרה", מספרת עדי שרעבי, אחייניתם של אלי ויוסי שרעבי מקיבוץ בארי, בשיחה עם mako.
במוצאי שבת נירה, אשתו של יוסי, יצרה קשר עם שרון שרעבי, אח של אלי ויוסי, ועם אביה של עדי, וסיפרה שב-11:00 מחבלים פרצו לביתם והרגו את שוקו הכלב, קשרו ליוסי את הידיים וחטפו אותו, את אופיר אנגל (חבר של יובל, בתו של יוסי) ואת עמית שני (אופיר ועמית שוחררו בעסקה הראשונה בנובמבר 2023). המחבלים תכננו לחטוף את כל משפחתו של יוסי אך לא היה מספיק מקום על הטנדר. בינתיים, נירה נמלטה עם בנותיה לבית השכנים, הן הסתתרו בבית הנטוש במשך שמונה שעות עד שצה"ל חילץ אותם.
בשבועות הבאים משפחת שרעבי החלה לקבל אישורים רשמיים, תחילה על חטיפתו של יוסי לעזה, ולאחר מכן על הירצחה של משפחתו של אלי: אשתו ליאן, יהל בת ה-13 ונויה בת ה-16. "חיכינו עם הלוויות, כי היה ברור לנו מה עלה בגורלו של אלי". בזמן השבעה על בנות המשפחה, הגיעה ההודעה שגם אלי חטוף. "בכינו מאושר, זה נשמע מטורף לשמוח שהוא חטוף אבל פתאום הייתה תקווה שהוא בחיים".
כשאופיר אנגל חזר מהשבי, הוא סיפר למשפחת שרעבי שיוסי במצב טוב ושהוא שמר עליהם. "דאגנו לאלי, כל מי שחזר לא ראה אותו, ואנחנו נלחמים להחזיר אותו בעסקה הקרובה", מספרת עדי. 102 ימים לאחר חטיפתו, המשפחה שוב עודכנה שיוסי נרצח בשבי חמאס, גופתו עדיין מוחזקת ברצועת עזה. "כשנועה ארגמני חזרה היא סיפרה לנו שראתה אותו ברגעיו האחרונים, וסיפרה שהיה עוגן בשבילה, הוא היה מגן עליה וחוסם תקשורת בינה לבין המחבלים. הוא היה אומר להם: 'אין לכם מה לפנות אליה, תפנו אליי'. זה כל כך יוסי. הוא דאג לעשות מתיחות ויוגה כל בוקר. המבנה קרס עליו מירי של צה"ל, אבל בסוף צה"ל לא אשמים, זה אזור לחימה ומבחינתנו יוסי נרצח. ישבנו שבעה בלי קבר ובלי הלוויה, ואנחנו נלחמים להשיב את הגופה של יוסי לקבורה ראויה".
עדי מספרת על קשר חם ומיוחד שתמיד היה בין המשפחות, אף שבשל המרחק לא נפגשו בתדירות גבוהה. "כשבאנו לקיבוץ יוסי תמיד פינק אותנו וקנה לנו כל מה שאנחנו אוהבות, ואלי נסע את כל הדרך מבארי לאלפי מנשה כדי להביא אותנו כשההורים שלנו היו בחו"ל". הפעם האחרונה שבה עדי ראתה את יוסי ואלי היתה בסוכות, שבוע לפני היום ששינה את חייהם. "עשינו ארוחת חג בבית שלנו ואלי התחיל ללמד אותי איך לנצח בשש-בש. כל החג שיחקנו והוא ניצח אותי כל הזמן ונתן לי טיפים, שנייה לפני שהלך ניצחתי אותו, ומאז אני מתאמנת כדי לנצח אותו כשיחזור".
באותו מפגש מספרת עדי, הם עשו סבב שבו כל אחד אמר מה הוא מאחל לעצמו. "לנויה ויהל היתה יום הולדת באותו שבוע, והן ביקשו שתהיה להן יום הולדת מדהימה והכי כייפית שיש". הן הספיקו לחגוג יום הולדת אחרונה וכמה ימים אחרי נרצחו יחד עם אימן, ליאן. "אני מרגישה שאיבדתי שתי אחיות".
עד חזרתה של החטופה דניאלה גלבוע המשפחות שמרו בסתר את המידע שהיא קרובת משפחה של האחים שרעבי. "אבא שלי ואמא שלה בני דודים, נפגשנו באירועים משפחתיים, לא רצינו שחמאס יעשו מניפולציות על דניאלה. ברגע שדניאלה חזרה אמרנו ששליש מהמשפחה חזר".
עדי מספרת שכל אחד מבני משפחתה מתמודד בדרכו עם המצב. "אם אני רוצה לראות את אבא שלי אני פותחת טלוויזיה, כמוהו גם אני מאוד פעילה. בימים האחרונים סבתא שלי, בגלל העסקה, יותר אופטימית ואנחנו מקווים שזה יישאר ככה ושלא תיאלץ להתאכזב".
בעל כורחה עדי מודה שנאלצה להתבגר מהר מדי. "אי אפשר להכיל כזו סיטואציה כשאת עדיין עם נפש של ילדה, עם תמימות שלא מודעת לאובדן ולכל הרע שיש בעולם, וכל מה שעוד לא מעט ילדים, גם צעירים ממני, מתמודדים בשנה האחרונה".
מה את חושבת על המודעות של בני נוער בגילך למצב החטופים?
"יוצא לי לעשות הרבה מעגלי שיח בכיכר או במקומות אחרים, אני רואה כמה הם לא יודעים מספיק וכמה הלב שלהם יוצא אלינו, ואיך הם מתחברים לנושא ומביעים תמיכה ואהדה. אנחנו רואים פחות נוער כי הוא לא נייד ולא תמיד יש אפשרות להגיע. להתעסק בנושא לא פשוט מרחיק אותם, כשאני באה ומדברת אני מרגישה את התמיכה שלהם בי יותר מכל אחד אחר. אני לא חושבת שהנוער אדיש, כי הם איתנו כשיש להם את האפשרות".
עדי לומדת בכיתה י' אך מודה שהיא לא ממש נמצאת בבית הספר. בפועל היא חלק גדול מהזמן במשלחות, עצרות, מעגלי שיח, וכל פעילות שבה היא יכולה לקחת חלק, ושמטרתה לקדם את החזרת החטופים. "כל דבר יותר חשוב כרגע מבית הספר ובא לפניו, רק כשאני לא מצליחה להכניס שום דבר כזה ללו"ז אני הולכת לבית ספר. ההורים שלי איתי - אבא שלי, שזו משימת חייו, עומד מאחוריי, ואמא שלי מבינה שזה צורך שאי אפשר לוותר עליו. המורים משלימים איתי את המבחנים, הם מבינים שזה המצב".
בין המשלחות שבהן לקחה חלק עדי היא נאמה מול מזכ"ל האו"ם. "הוא מאוד אנטישמי, לא הרגשנו שהוא מקשיב לנו, אבל העובדה שהגענו עד אליו אומרת עד כמה המשפחות נלחמות בשביל היקירים שלהן, התשובות שלו לא היו ענייניות אלא פוליטיות ומתחמקות, הוא אמר שצריך להחזיר את החטופים ושנייה אחרי שהיינו שם הוא פרסם שישראל אשמה ברצח עם".
מה דעתך על העסקה?
"הלב שלנו חצוי כי אלי בתוך הרשימה ויוסי לא וזה כמעט משתווה לכאב של המשפחות שהאהובים שלהם בכלל לא ברשימות, אנחנו רואים את החטופים חוזרים ובטוחה שהם מאושרים והעובדה שזה יכול להיות גם הוא שוברת, אם יוסי היה נשאר בחיים יש סיכוי גבוה שהיה חוזר. אין עסקה טובה כשמדובר על השטן אבל העסקה צריכה לקרות כי משהו חייב לזוז. בעסקה הזו כולנו קצת נושמים, זה היה חייב לקרות כדי שלא תיפול רוחנו, זה הכרחי למרות שאי אפשר לקרוא לזה עסקה טובה".
עדי אומרת כי גם לאחר שאלי ויוסי ישובו הביתה היא לא תנוח עד שכולם יחזרו. "כולנו הפכנו למשפחה גדולה, הנכדה של שלמה מנצור ואני הפכנו להיות חברות טובות ונוצרו שם עוד חברויות. כשרומי חזרה הרגשתי שאחותי חזרה, אף אחד לא מבין את זה כמו שהמשפחות מבינות את זה, אני במאבק עד שכולם חוזרים".
מגיל צעיר עדי שרה וכשניסתה לחשוב איך תתרום למאבק בדרכה, הבינה שתוכל לעשות זאת דרך המוסיקה. שנה לאחר האירוע פרסמה שיר שנקרא "אל תעזוב" שאותו כתבה על אלי. "יש מספיק שמדברים וצועקים, מוסיקה זו התשובה שלי ובין הדברים היחידים שיכולים לגעת בכולם ולחבר". עדי כבר הספיקה לשיר על הבמות עם יגל אושרי ביום העצמאות מול 40 אלף איש, ובטקסים לצד קרן פלס ורמי קליינשטיין. "אני משמיעה את הקול שלי ושלהם ומספרת את הסיפור של דודים שלי. אני מרגישה שיש יותר חיבור ואמפתיה כשזה מגיע עם המוסיקה".
"אני מרגישה שמה שמחזיק אותי ואת משפחות החטופים זה עם ישראל. אני יודעת ובטוחה שבלי כל התמיכה, החיזוק והמילים החמות לא היינו מחזיקים מעמד במאבק הזה, אנחנו לא לבד עם ישראל תמיד איתנו וזה מה שהמשפחות צריכות. אנשים קמים, יוצאים לעצרת, מגיעים למעגלי שיח ורוצים לשמוע. כל אחד חושב מה הוא יכול לעשות, וזה יכול לקרות רק בישראל".