"בחורה התחילה לצרוח שיש מחבלים שאורבים למכוניות"

כשבועיים לפני שהתקיימה מסיבת הנובה, איציק ביטון, שועל ותיק בעולם הפודטראקים, העלה פוסט בקבוצה ייעודית בפייסבוק בנוגע לפודטראקים שצפויים להיות בפסטיבל המוזיקה. ואף שפוסטים בנושאים אלו תמיד הועלו אצלו עם תמונות פסטורליות, הפעם הוא בחר תמונה אפוקליפטית ואפלה: "אין לי מושג למה בחרתי את התמונה הזו ועד היום כשאני רואה את זה ממש מפחיד אותי שזו התמונה שבחרתי לשים", הוא אומר בשיחה עם mako. 

עם שותפו, דורון בולדס, הוא פעל כספק פודטראקים של פיצות ובשרים במסיבת היוניטי, שנמשכה ברעים בין חמישי לשישי, ושניהם, עם השף שעבד איתם - לוטן בן פורת, נשארו לעבוד גם במסיבת הנובה. כשהחלו האזעקות והטילים בשש וחצי בבוקר הם פנו לחפש מחסה. ביטון הבין מהר מאוד שמדובר באירוע רציני, והחליט להשאיר את הכל מאחור ולצאת משם. ביטון, לוטן ובולדס הלכו להביא את הרכבים שלהם כדי להעמיס דברים, ואז נשמע צרור יריות במרחק של כ-300 מטרים מהם ביער. "פתאום נכנס רכב מבצעי של האבטחה עם בחורה ירויה בראשה שהגיעה מאזור האוהלים, וצועקת שרצחו את החברים שלה ויש מחבלים במתחם. אף אחד לא ידע איך לאכול אותה. המשטרה ומד"א לא קלטו שזה רציני, חשבו שאולי פתחה את הראש ושהיא מדמיינת, היא המשיכה לצרוח שזה באמת קרה". 

ביטון האמין למה שראו עיניו ומיד התקשר לדורון לספר לו וביקש ממנו פשוט לברוח ולא לחזור לאזור המסיבה. "אמרתי לו 'יש לי ילד בבית, אני יוצא מפה ונוסע אליו'. דורון אמר שהוא ליד החפ"ק המשטרתי ואומרים שזה רק שמועות, ביקשתי ממנו שייצא משם ולצערי הוא לא הקשיב לי". 

ב-7:20 ביטון ולוטן יצאו ממתחם המסיבה. "ידעתי שיש תחנת דלק בבארי. כשחשבנו לאן להמשיך לנסוע כיביתי את האוטו וירדנו לניידת משטרה שהיתה במקום, היה פקק וחסמו את הדרך לכיוון בארי. לשוטרים לא היה מושג מה קורה, ואז הגיעה עוד בחורה והתחילה לצרוח שיש מחבלים שאורבים למכוניות, ויורים בכל מי שעומד בפקק".

השוטרים מיד כיוונו את כולם לנסוע מזרחה, היכן שהמשתתפים תועדו רצים. "אני ולוטן רצנו לג'יפ, היה פקק גדול בשטח ובקצהו גבעה שאי אפשר היה לראות מה קורה מאחוריה, חשבתי שאני אעקוף את הפקק ואגיע עד אחרי הגבעה, אבל אז גיליתי שהאוטו לא מניע". בדיעבד הבין ביטון כי מאחורי הגבעה חיכו מחבלים, ואילו היה דלק במכונית, הוא היה בין הראשונים שהיה מגיע אליהם. 

"פתחתי את הדלת האחורית וקפצתי לתוך הרכב"

"ירדנו ברגל והתחלנו לברוח, בדרך בחור העלה אותנו לרכב. עמדנו בפקק לכיוון הגבעה, וכל המכוניות התחילו לעשות פרסה אחד על השני. הבנתי שקורה משהו, אמרתי לבחור שהיה איתנו 'אחי בוא נחזור לכיוון המשטרה, קורה שם משהו', והוא אמר לי: 'כולכם דלוקים, מסוממים' אמרתי לו שאני לא מסומם ויש לי כאן עסק. הנהג עשה פרסה לכיוון המשטרה. בינתיים המחבלים רצו ליער ואיגפו אותנו, התחילו לירות על כל מי שרץ לשם. אמרתי לבחור 'סע מפה לא משנה לאן, תחזור לגבעה כי יורים עלינו'. והוא אמר לי: 'אני נשאר פה, אם כתוב לי למות אני אמות כאן', אמרתי ללוטן שיקפוץ מהרכב, הוא ברח ליער ואני רצתי, תוך כדי שהכדורים שורקים לי באוזניים, ואני במקביל חושב מה לעשות: לשכב בין הרגבים ולהעמיד פני מת או להסתתר ביער?".

ברגעים שביטון ניסה לקבל את ההחלטה שתציל את חייו, עבר רכב שהאט את נסיעתו כדי לא לפגוע באנשים שנמלטו על נפשם. "פתחתי את הדלת האחורית וקפצתי על מי שהיה שם. בדרך הצטרפו עוד שתי בנות ועוד בחור, היינו תשעה אנשים אחד על השני, נוסעים לכיוון הגבעה שהיה בה מארב של מחבלים, אבל הם היו בכל מקום וזו הייתה דרך המילוט היחידה. התפללנו שאין שם כלום, כולנו צעקנו 'שמע ישראל', וכשהגענו לגבעה גילינו שהם כבר ירדו ליער. נסענו בשטח מבלי לדעת לאן אנחנו נוסעים, למזלנו הבחור שהצטרף לרכב היה נווט במסוק קרב שקיבל צו 8 באותו רגע והוא ידע איך להתמצא באזור. הגענו לכביש שמוביל למושב סעד, ראינו זוועות, גופות ומכוניות ירויות. בצומת סעד היה ימ"מ שכיוון אותנו לבית קמה שגם שם היו יריות, אבל הייתה כבר פחות תנועה של מחבלים. הרקטות עדיין המשיכו בבית קמה, אבל זה כבר הרגיש כמו דיסנילנד לעומת מה שעברנו בדרך". 

בזמן שהוא נמלט, ביטון ניסה להתקשר לשותפו ועדכן אותו שיש מחבלים בכל פינה. "דורון אמר לי שכוחות הביטחון שהיו במקום אמרו שעדיף להישאר באזור המסיבה, מה שהסתבר בדיעבד כטעות, אמרתי לו שייקח את האוטו ויברח משם, הוא לא הקשיב לי. כששלחתי הודעות והיה רק וי אחד, הבנתי שמשהו לא טוב קרה. ידוע לי שהוא נחטף בעקבות סרטון שהמחבלים צילמו, שם ראו אותו יושב על רכב שירות של הקיבוץ שהמחבלים גנבו ואיתו עוד משפחה חטופה, כשהגיעו לגבול, המחבלים רצו להפריד בין האישה והילדים ודורון הגן עליהם והתנגד, ואז הם רצחו אותו". כעבור מספר ימים קיבל ביטון את הבשורה המרה שגופתו של דורון בולדס ז"ל נמצאה ליד הגבול. "זה סיוט שאתה לא מתעורר ממנו", אומר ביטון. 

לאורך המסע המטלטל והבלתי נתפש שעבר ביטון, הוא הצליח לשמור על קור רוח, כשרק מטרה אחת נמצאת לנגד עיניו: לחזור הביתה לבנו: "אין מחשבות רציונליות באותו רגע, מאית שניה לפה או לשם זה עניין של חיים או מוות, כדורים פגעו מילימטרים מהרגליים שלי. אני כמעט שנה אחרי האירוע ולא מעכל חצי אחוז מהתופת שעברנו שם. הבחור שהיה איתי הוקפץ לבסיס, והוריד אותי בדרך בתחנת דלק ליד אשדוד. התקשרתי לבת הזוג שלי וביקשתי ממנה שתשלח את הבן הגדול שלה עם הרכב לאסוף אותי משם, ובמקביל נמשכו האזעקות והיירוטים. כשהגעתי הביתה חיבקתי את הילד שלי ובכיתי, הודיתי לו שהוא החזיק אותי שם, המחשבה להגיע אליו היא זו שהחזיקה אותי".  

במשך כמה חודשים ביטון היה בטיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים כדי לנסות להתחיל ולהתמודד עם הטראומה שעבר. במהלך התקופה הזו, וגם בהשפעת המלחמה, הפודטראק והקייטרינג שלו נקלע לקשיים. חבר טוב פנה אליו לצורך השתתפות במיזם עבור חברת שטראוס, בעיקר כדי למשוך אותו בחזרה לעולם העשייה, וביטון נענה לאתגר בהצלחה. 

"מקווים שגם הרשויות יתמכו בעסק שלנו" 

פגישה מקרית לפני כמה שבועות עם הראל אלישע, אדריכל נוף ומילואימניק בדובדבן שגויס למשך שבעה חודשים והעסק שלו נקלע לקשיים, הולידה מיזם חדש. "החיבור הזה היה טבעי, אהבה ממבט ראשון", אומר ביטון, "החלטנו לחבר את המשתלה שהראל מקים עם עולמות הפודטראק שלי". ישראל ויזל, מנהל מתחם "עד גארדן", נחשף לסיפור של שניהם והחליט להירתם ולתת לשניים הזדמנות.  

לפני כשבועיים נערכה פתיחה חגיגית ב"עד גארדן" בצומת עד הלום, במתחם שכולל משתלה רחבת ידיים עם מגוון גדול ועשיר של צמחים ועציצים, ועגלת קפה בשם: "במבוק קפה" שעל התפריט המיוחד שלה אמון ביטון. בנוסף, יוקם בהמשך מתחם של פודטראקים: ביר גרדן (פודטראק של בירות) ופודטראקים עם קונספטים שונים כמו טברנה יוונית או ערב מקסיקני שישלב הופעות חיות. "החיים נמשכים ומצאתי את עצמי בחיבור הזה שנותן לי אופק, תקווה ואופטימיות שיש דברים טובים ושווה להיצמד אליהם", אומר ביטון, "אנחנו משאירים את החרא שאכלנו מאחור ומקווים שגם הרשויות יבינו את המצב של כל העסקים בארץ של מילואימיניקים וחבר'ה כמוני ויתמכו ויתנו עדיפות לאירועים של מוסדות ממשלתיים. אני לא מבקש שיחלקו כסף אבל שיקנו את השירות שלנו".

בהמשך מתכננים אלישע וביטון לערוך ערב לשורדי הנובה ובני המשפחות של הנספים, ליחידות מילואימניקים, וגם ערב לזכרו של השותף דורון בולדס עם פינת הנצחה שלו. "אנחנו רוצים שכל מי שנפגע ובחרדות יוכל לבוא לכאן ולהירגע. הירוק שמקיף אותנו ופכפוך המים, והאווירה שנוצרה כאן היא קסם שכל אחד מרגיש אותו ברגע שנכנסים לכאן".