תמונתו של שורד השבי עידן אלכסנדר רגע אחרי שחרורו, מחבק את אימו ועל ידיו סימני חבלות, חתכים וצלקות, עוררה דאגה גדולה ברשתות החברתיות. גולשים רבים הביעו זעזוע עמוק מהעדות השקטה למה שעבר בשבי במשך יותר מ-500 ימים. פרופ' דרור מבורך, מנהל מערך אגפי ראומטולוגי בבית החולים הדסה עין כרם, הסביר על אופי הפגיעות שמהן סובלים החטופים והשבים.
אתמול פרסמנו ב-N12 עדות ראשונית ממה שעבר עידן בשבי. הוא סיפר שראשו היה מכוסה בשק, הוא ספג מכות וקרציות נשכו אותו. פרופ' מבורך הסביר אילו בעיות בריאותיות יכולות להתעורר כתוצאה מהתנאים שבהם הוחזק עידן בשבי. לדבריו, ברפואה מחלקים את הפגיעות של החטופים לשני סוגים, "נפשית-פסיכולוגית ופיזית. וזה משתנה בין אחד לשני".
הוא הסביר כי החטופים הוחזקו ב"תנאים מאוד קשים - ללא אור שמש, ואזוקים. יש בזה מרכיבים שגורמים לתחושה של דמוניזציה, הם היו קשורים כמו כלבים, כמו חיות, ומהבחינה הזו יש הרבה אפקטים פסיכולוגיים. הם נעים בין תקווה לייאוש וסבל נפשי. הם קמים בבוקר ואין מה לעשות, הם צריכים ללמוד להעסיק את עצמם, וכשהם אזוקים הם פחות יכולים. יש פה טראומה נפשית ארוכת טווח - במיוחד כשמדובר בתקופה ממושכת, כמעט שנתיים. זה מאוד קשה".
בנוסף לפגיעה הנפשית, גם ההיבט הפיזי מורכב. "דווח שהוא קיבל מכות והיה אזוק ועם שק על הראש לכן חבלות בפרקי הידיים והרגליים הן בהחלט פציעות שנוכל לראות עליהם (החטופים) כשהם חוזרים. יש את התזונה שכנראה הייתה עד לפני חודשיים-שלושה מאוד ירודה. בצורה הזו החטוף מפרק את השומנים שיש לו ואז את השרירים. חוסר התנועה וכל הדברים האלו מובילים למצב רפואי ירוד", תיאר פרופ' מבורך.
עם זאת, הוא ציין כי "זה מצב בר שיקום, במיוחד אצל צעירים. אם הוא יאכל בצורה מאוזנת מצד אחד, ומצד שני יתחיל ללכת ולזוז ויעשה תרגילים גופניים, זה יוביל אותו לשיקום. אני מעריך בפן הפיזי גופני שבתוך חודש-חודשיים הוא יהיה במצב אחר לגמרי".
התחזית החיובית הזו לא חלה בהכרח על הצד הנפשי. "קשה מאוד להעריך מבלי לשמוע אותו ולראות אותו כמה פעמים. יש פה הרבה דברים שכרגע מכוסים. אנחנו רואים אותו מחייך ושמח לראות את המשפחה - אבל זה לא אומר שום דבר על הפגיעות העמוקות שיצטרכו את השיקום שלהן. שיקום ארוך", הדגיש מבורך.
לדבריו, השיקום הנפשי מצריך מעטפת תמיכה, סבלנות והשתלבות הדרגתית בחיי היום-יום. "השיקום הפיזי הוא השיקום הקל. השיקום הנפשי הוא לטווח ארוך יותר ודורש גם ממנו וגם מהמטפל שלו רגישות וליווי ארוך טווח, וזה גם קשור למעטפת שלו", הוא אמר. "חשוב מאוד מה החטופים יעשו כמה חודשים לאחר שיסיימו שיקום בבית חולים. כדאי להיכנס למסגרת מחייבת ולא רק להישאר סביב החטיפה. יהיה לו יותר טוב אם אחרי חודשיים יעשה משהו כמו ללמוד, זה יועיל לו לשיקום הנפשי".
בסיכום דבריו, פרופ' מבורך שב והזכיר כי הדרך עוד ארוכה: "השיקום הפיזי, יכול להיות שנשארו לו נזקים, אבל בסופו של דבר הוא שיקום עם צפי טוב. הנפשי, אני לא יודע. הוא צעיר, גולנצ'יק, בבסיס יש סיכוי טוב שיחלים טוב בתוך שבועות. הבעיות הנפשיות - צריך טיפול, לשקם את עצמו. העיקר זה בעוד כמה שבועות, כשהוא ייכנס לחיי היום-יום שלא שיציפו אותו דברים מהשבי. אני מאוד מקווה שהוא לא יפתח פוסט טראומה חמור, אלא ישתקם. הסיכוי תלוי גם במבנה הבסיסי של האדם. המשפחה זה הכי חשוב".