כל הדברים שחשבתם על גירושין - והם ממש לא נכונים

מיתוס 1: בגידה תשפיע על חלוקת רכוש או מזונות

כמה שזה מפתיע – בגידה היא לא קלף מנצח. בתי המשפט בישראל לא מענישים על בגידה ולא מעניקים פיצוי למי שנפגע ממנה. חלוקת הרכוש נעשית לפי חוק יחסי ממון או הלכת השיתוף בנכסים, לא לפי מי "אשם" בפרידה: רק במקרים יוצאי דופן כדוגמת אלימות קשה, ייתכן ובית המשפט יפסוק חלוקה לא שוויונית של הרכוש המשותף, או אם הבגידה גררה בזבוז משאבים משותפים – למשל, אם אחד מבני הזוג בזבז כספי משפחה על מערכת יחסים אחרת – ייתכן שזה יילקח בחשבון. בגידה מוכחת תילקח בחשבון רק בבית הדין הרבני, כאשר האישה הבוגדת עלולה להפסיד את כתובתה, והגבר הבוגד עשוי לשלמה לידי בת זוגו הנבגדת.

מיתוס 2: באחריות הורית משותפת לא נקבעים דמי מזונות ילדים

זה ממש לא נכון. המיתוס מבוסס על פסק דינו של בית המשפט העליון שחולל מהפכה בכל הנוגע לשיעורם של מזונות ילדים. אלא, שחשוב לדעת, כי פסק הדין האמור (בע"מ 919/15) עסק במקרה ספציפי שבו זמני השהות של הילדים עם ההורים הייתה שווה והכנסות ההורים היו שוות. פסק הדין הביא לכך שעול המזונות אינו מוטל על כתפי האב בלבד, אלא שני ההורים נושאים במזונות הילדים ובהוצאותיהם החריגות באופן שוויוני (ולא בהכרח שווה) בהתחשב בחלוקת זמני השהות, בצרכי הילדים ובהכנסותיו של כל אחד מההורים מכל מקור שהוא. 

מיתוס 3: מי שמרוויח יותר – תמיד ישלם מזונות

לא בדיוק. מאז השינויים בפסיקה מזונות הילדים נקבעים לפי מכלול שיקולים: גובה ההכנסות של כל אחד מההורים, חלוקת זמני השהות אצל כל אחד מן ההורים, ומהן ההוצאות עבור הילדים בפועל. בהסדרי משמורת שוויוניים, ייתכן שגם אם האב מרוויח יותר – הוא לא ישלם מזונות, או שהתשלום יהיה נמוך מהמקובל בעבר.

מיתוס 4: ההורים שלי נתנו לנו כסף לקניית הדירה אז אקבל חלק גדול ממנה

בהיעדר הסכם ממון הקובע דרך אחרת, פירוק השיתוף בדירה ואיך תחולק תמורתה בין בני הזוג נקבע אך ורק על פי אופן רישומה. המשמעות היא, שאם הדירה רשומה על שם בני הזוג בחלקים שווים היא תחולק ביניהם בחלקים שווים.

מיתוס 5: לא עבדת במהלך הנישואים ולכן לא תקבל/י כלום

גידול הילדים וטיפוח הבית הוא עבודה לכל דבר ועניין, המאפשרת לבן הזוג האחר לגדול ולהתפתח מבחינה מקצועית ולכלכל את המשפחה. חוק יחסי ממון קובע, כי במועד פקיעת הגירושין יאוזנו בין בני הזוג כל הזכויות (והחובות) שנצברו במהלך החיים המשותפים. המשמעות היא שגם האיש/ה שלא עבדו מחוץ לבית יקבלו מחצית מכל הרכוש שנצבר במהלך חיי הנישואין הכולל גם את הזכויות הסוציאליות שנצברו על שם בן הזוג שעבד מחוץ לבית.

מיתוס 6: הדירה רשומה על שמי ולכן לבני הזוג לא מגיע חלק ממנה

הדבר נכון רק אם בני הזוג חתמו על הסכם ממון והחריגו את הדירה מן הנכסים המשותפים. אבל, אם למשל בני הזוג שילמו את המשכנתא שרבצה על הדירה או ערכו בה שיפוץ נרחב מכספים משותפים, חיו בה את חייהם, גידלו את ילדיהם ולא רכשו דירה משותפת אחרת, יתכן ובית המשפט יקבע כי לבן הזוג שאינו רשום יש זכויות בדירה.

מיתוס 7: התחתנו בנישואים אזרחיים אז אנחנו לא צריכים להתגרש ברבנות

כאשר מדובר בבני זוג יהודים הם יאלצו להתגרש באמצעות הרבנות. עם זאת, בניגוד לבני זוג שנישאו באמצעות הרבנות מי שנישא בנישואים אזרחיים לא  יצטרך להוכיח קיומה של עילת גירושין.

מיתוס 8: אם יש הסכמה – לא צריך עורך דין

נכון, כאשר יש הסכמה זה מעולה – אבל חשוב לזכור: הסכם גירושין צופה פני עתיד ואמור לתת מענה לחלק גול מהתרחישים. לכן, לא מומלץ להסתפק בהסכם גנרי שמורידים מהרשת, שאינו נותן מענה פרטני לנסיבות החיים הספציפיות של המשפחה הספציפית ולצרכיה הייחודיים. יניב מסר מסבירה כי הסכמות יקלו על ניסוח ההסכם ועל זמן עריכתו. אבל כמו שאתם הולכים לרופא על מנת לקבל יעוץ רפואי גשו לעורך דין על מנת למנוע הליכים משפטיים עתידיים. לא פשוט "לפתוח" הסכם גירושין שאושר וקיבל תוקף של פסק דין.

מיתוס 9: מי שעוזב את הבית – מוותר על זכויותיו

אין שום בסיס משפטי לאמונה הזו. עזיבת הבית אינה מהווה ויתור על זכויות קנייניות או על  זמני שהות עם הילדים. עם זאת, חשוב לעשות את זה נכון: לשמור תיעוד ולהתייעץ עם עורך דין, כדי למנוע טענות על נטישה או הזנחה. לא מעט פעמים "הפרדת הכוחות" תביא  להפחתת מתחים בין בני זוג – וזה לגיטימי.

מיתוס 10: לגבר כדאי לפנות לבית הדין הרבני ולאישה לבית המשפט לענייני משפחה 

מבלי להכביר במילים על קיומו של "מרוץ הסמכויות", תופעה ייחודית לישראל שבה לשתי ערכאות שיפוטיות הסמכות לדון באותן עניינים, יש לבחון כל מקרה לגופו ולנסיבותיו. חשוב לדעת כי יש מקרים שבהם לאישה עדיף דווקא לפנות לבית הדין הרבני.

גירושין הם תהליך לא פשוט – אבל הוא הופך הרבה יותר ברור ומנוהל כשלא מסתמכים על שמועות, כשיודעים מה באמת נכון מבחינה משפטית, אפשר לנהל את הפרידה בצורה בוגרת, חכמה ומכבדת – לטובת שני הצדדים ובעיקר – לטובת הילדים.