"אנחת רווחה", כך פתח הבוקר (שלישי) שרון שרעבי את דבריו ב"חדשות הבוקר" בריאיון לניב רסקין. במשך 491 נלחם לחזרתו של אחיו אלי משבי חמאס - כשאח נוסף למשפחת שרעבי, יוסי ז"ל, עדיין ברצועת עזה - ובסוף השבוע שעבר זכה לראות אותו שב לישראל.
"עם ישראל ראה את המראה הפיזי של אלי, אוהד ואור ומבין שמצבם רע מאוד בתנאי שבי קשים. גם מבחינה מנטלית אלי חווה אירועים קשים, בשורות איוב", התייחס שרון לעובדה כי אלי לא היה מודע שאשתו ובנותיו נרצחו ב-7 באוקטובר. "עם האובדן המנטלי אלי יצטרך להשתקם ונצמיח לו חיים חדשים. אנחנו צמודים אליו כדי שהמסע הזה יהיה מוצלח".
שרון המחיש את הטרגדיה במשפחת שרעבי כשציין כי מה שנתן לאלי אור לאורך התקופה הקשה היה "האחריות לקיים את ההבטחה שישוב לבנותיו ולאשתו". את ההבטחה נתן אלי למשפחתו בעת החטיפה אך שרון הוסיף כי את הפרטים ישתף אלי כשיהיה מוכן. "הוא חזר לעולם השפוי אבל למציאות בלתי שפויה", אמר.
מה עוד חיזק אותו שם?
"אלי הוא גיבור ישראל, בכל יום שאלי אמר במצבים הכי קשים 'שמע ישראל', ישראל שמע ולא עזב אותו. מהרגע הראשון שנחת על האדמה הקדושה הזו מחדש הוא רק ביקש להודות לעם שלא עזב אותו לרגע. למרות שלא שמע הוא היה בטוח שאנשים נאבקים על חייו כי זה טבוע בנו".
ובשבת האחרונה, מה קרה כשהדלת נפתחה ואלי יצא?
"את התמונות האלה בשבת לא ראיתי, אבל כשראיתי את אלי בלייב בפעם הראשונה קיבלתי אלי אחר. התמונות הכו בי חזק, ידעתי שהם לא בקייטנה אבל לא ציפיתי למראות וחוויות קשות. כשזה נוגע בך בצורה הכי אישית אתה מבין שבסופו של דבר זה שחזר זה נס גלוי, נס ענק. הוציאו אותם ממש בזמן, אם היינו מחכים עוד קצת, זה לא היה".
כמה הוא משתף על התקופה?
"אלי משתף בקצב שלו, אין תחקור או תשאול. הנפש עדינה, בטח בימים הטריים האלה כשחזר אלינו. כשזה יוצא אתה מבין את הדחיפות, כמה בוער להשיב את כולם. כשאנחנו אומרים שאין זמן, וכשהם חזרו הבנו את משמעות הזמן. אם ימתינו, הזמן יעלה בחיים נוספים שכבר לא יישארו. נכה על חטא שלא עשינו הכל וזו קריאת השכמה משמעותית מאוד למקבלי ההחלטות".
למרות שביקש שלא להיכנס לפרטים ספציפיים הפציר שרון במקבלי ההחלטות להגיע לבקר את אחיו. "הם יראו את מצבו הפיזי, יחוו מעט ממצבו המנטלי", דרש. "אלי עמד בגבורה בחוויות בלתי נשכחות, צלקות גם אם לא נשארו כאלו פיזיות. הצלקות עדיין בליבו ובראשו, אלי זועק בתחינה ואומר: 'חייבים למהר כדי להשיב את כולם, הם לא ישרדו שם'".
כמה הוא היה מודע למה שקרה ב-7 באוקטובר, למאבק להחזרתו?
"בתנאי השבי שבהם הוא הוחזק הוא היה מנותק מכל כלי תקשורת. עצם העובדה שהוא חזר לבשורות שאנו נושאים על גבינו מעל לשנה ונחשף אליהן לראשונה יכולה להעיד על כך. אנחנו נקום מזה".
הוא שואל?
"ככל שמאפשר כוחו בכל יום, מתרבות השאלות, אבל החשיפה צריכה להיות הדרגתית, בקצב נכון. הנפש שלו עמוסה מאוד בכאב, צריך להפיג אותו ולמלא אותו בתקווה. אלי אחז בתקווה ושרד".
מה אומרים לאדם שחוזר אחרי תופת כזה ומגלה שעולמו חרב?
"חיבוק שווה הכל אבל כשאלי שואל שאלות קשות צריך באומץ ובתבונה לתת את התשובה הנכונה, תשובה שלא תמיד צריכה להיות מלאה. יהיה לזה זמן אבל קודם כל השיקום המיידי כדי שיוכל לקום על הרגליים, שיוכל לקום בבוקר ולרפא את הנפש. מלווים אותו אנשי המקצוע כדי לרפא את מצבו הרפואי והמנטלי. נעשה את זה ברגישות".
"זה מכה חזק, זה רגע שאתה מחכה לו 16 חודשים, הולך לישון, חולם וקם עם זה", התייחס לרגע שבו זכה לראות את אחיו. "עברנו מסע של המון כאב, לאבד ארבעה מהמשפחה ולדעת שאלי הוא השריד האחרון, שאתה חייב בכל יום ללבוש את השכפ"ץ ולהתפרץ לכל חדר בארץ ובעולם ולהגיד: 'אני לא יוצא מפה בלי אלי'. זה מתיש, מצריך כוחות שלא חשבת שיש בך. אני בעיקר חושב על המשפחה שלי, משפחות החטופים, שאף אחד לא יכול באמת להרגיש את החוסר והכאב הזה. בכל יום אתה חייב לבנות לעצמך תקווה שהיום זה היום. אלה שנמצאים שם במעמקי האדמה וזועקים אלינו, אנחנו צריכים לעמוד זקופים ולהגיד להם שאנחנו לא עוזבים אותם לרגע".
בסוף דבריו פנה שרון ישירות לאחיו וכינה אותו "גיבור ישראל". "כל העם גאה בך. כשחזרת התעקשת להיות עטוף בדגל ישראל, המילה הראשונה שהוצאת מהפה הייתה 'תודה' לעם. התקווה והאמונה הם אלה שהוציאו אותך מהגיהינום שחווית. עם ישראל, יחד עם כל החיילים הגיבורים שמסרו נפשם והפצועים שנמצאים לידך בבית החולים רוצים להגיד לך תודה שחזרת", חתם.