נגדת בכירה מ-8200 וקצינה התריעו בפני מפקד בכיר מחיל המודיעין על תוכנית חמאס לבצע אירוע חדירה המוני לישראל. כך גם תצפיתנית ששירתה בגבול עזה, אחת מרבות, ששמעה מאחד המפקדים כי מדובר ב"פנטזיות", לצד איומים כי היא וחברותיה יעלו למשפט.
נשים ראו את המציאות בהירה, התריעו והתעקשו שסכנה גדולה עומדת להתרחש, ופעם אחר פעם פתרו אותן בזלזול - פנטזיונריות. באולפנים אומרים ש"הקונספציה התנפצה", ובימים שבהם מספרים בפליאה על גבורתן של הלוחמות במוצב סופה, על לוחמות השריון שתפקדו תחת אש, על נשים ששמרו על קור רוחן, בנחישות ובמקצועיות ובפירוש סיכנו את חייהן למען המדינה, היה ניתן לצפות שיתנפצו גם הזלזול, ההשתקה וההדרה של נשים מעמדות מפתח.
חרף אלה, דבר לא השתנה. אף קונספציה לא קרסה, גם לא בעניין תקרת הזכוכית של נשים בצבא, בחברה ובשולחן קבלת ההחלטות, שמסביבו שש נשים בממשלה, ללא ייצוג נשי הולם בצוותי המשא ומתן לעסקה להחזרת החטופים; קבינט המלחמה מתנהל בלי אף אישה, ואת הפרשנויות ללחימה באינספור שעות השידורים והאולפנים הפתוחים, מפרשות רק לעיתים רחוקות נשים, בודדות.
ניתן רק לדמיין איך היו נראים דיונים בקבינט, החלטות ומציאות החיים של אזרחי ישראל, אילו נשים היו מנהלות את המו"מ להחזרת החטופים. אם אימהות שנלחמות על חיי ילדיהן, אחיות, בנות ונכדות, היו מכתיבות את הטון ומובילות את סדר היום. יצירתיות, חשיבה מחוץ לקופסה, ראייה הוליסטית ותעוזה - שלא היו לפני שבעה באוקטובר ונראה שנעדרות גם היום, שוב, למרות הראיות.
בשבועות האחרונים קיימת התעוררות אדירה של עשרות אלפי נשים מכל רחבי המדינה בדרישה לעסקה מיידית להחזרת החטופים. נשים משמיעות את קולן בכל מקום, לצד קריאה נוקבת וברורה: לפני כל דבר אחר, זוהי משימתנו וחובתנו העליונה להחזיר אזרחיות ואזרחים שנחטפו מבתיהם חזרה. הפגנות, שיבושים וחסימת איילון הם חלק מכך, כאשר בשני הקרוב מתוכננות גם השכמות מול בתי חברי הקבינט, כולל צעדת ענק בירושלים - מהכנסת ועד למעון ראש הממשלה.
אבל יש עוד דבר. את העדויות על ההתעללויות הקשות שעוברות שם החטופות, נראה כאילו מרגישה כל אישה על בשרה. תמונת פניהן הפצועות ועיניהן מלאות האימה של ארבע החטופות הצעירות (קרינה ארייב, אגם ברגר, דניאלה גלבוע ולירי אלבג), לא מצליחה להישכח לרגע מהתודעה. ולצד הפרסומים ב"ניו יורק טיימס" על חשש כבד לחייהם של 20 חטופים נוספים, וביטולו של ראש הממשלה נתניהו את נסיעת צוות המו"מ לקהיר, אי אפשר להמשיך לסדר היום.
ואת זה לומדת כל ילדה: לעולם לא ייתנו לך מה שלא תדרשי לקחת. את הקול שלנו, שמושתק ומודר ומוחלש, אנחנו חייבות עכשיו להשמיע בצעקה גדולה. למען האחיות והאחים שלנו. 135 ימים עברו ו-134 חטופים עדיין בשבי חמאס. חיכינו בסבלנות ולרגע טעינו גם אנחנו שאולי יסתדרו בלעדינו. זו קריאה לכולנו: זה הזמן שלנו לחזור לרחובות. בזעם, בעוצמה, במלחמה למען החיים. התרגלנו לצאת בקריאות נגד, אבל הפעם חשוב יותר לצאת בקריאות בעד - בעד עסקה. בעד הצלה. בעד החזרת החטופות והחטופים עכשיו, ומיד.
אילה מצגר, כלתו של החטוף יורם מצגר וסתיו ארנון, ממובילות מחאת הנשים