בשנים האחרונות חל שינוי לטובה במודעות הנשים לסימפטומים סביב גיל המעבר. יותר נשים נוטות לשתף, לבטא ואף לבקש עזרה מגורם מקצועי, אך עדיי, יש לא מעט בורות או אי בהירות באשר לתסמינים המופיעים סביב גיל המעבר ולמגוון הטיפולים הקיימים.
"בכל שבוע אני נתקלת במרפאה בנשים סביב גיל 50 שמתלוננות על תסמינים מגוונים, כמו כאבי שרירים, ירידה בחיוניות, עייפות, קשיי שינה", אומרת ד"ר אסתי מאור שגיא, רופאה בכירה באגף נשים ויולדות במרכז הרפואי הלל יפה, "אך כשאני שואלת אותן האם הן יודעות למה זה קורה, תמיד יש להן הסבר רציונלי לתסמינים: לחץ מהעבודה, המשפחה, המלחמה ועוד. אף אחת לא מקשרת את התסמינים לתופעות גיל המעבר".
קצת עובדות על גיל המעבר
"מנופאוזה הוא השלב שבו חלה ירידה חדה בייצור ההורמונים השחלתיים המביאה לאי סדירות בווסת עד להפסקתה. בדך כלל מנופאוזה מתרחשת בגילים 45-54. על פי הנתונים, כשליש מהנשים בישראל הן מעל גיל 50, ולמעשה נמצאות תקופה לא מבוטלת בחייהן סביב גיל המעבר. עם העלייה בתוחלת החיים, שיעור הנשים ומשך הזמן שאישה עתידה לחיות בתקופת המנופאוזה הולך ועולה, ולכן חשוב להכיר ולדעת מהם השינויים ההורמונאליים והנפשיים שאישה עשויה לחוות בתקופה זו".
בתקופת הפריון, היא מסבירה, השחלה מפרישה שני הורמונים עיקריים - אסטרוגן ופרוגסטרון, המביאים לביוץ ובהמשך מאפשרים קליטת הריון. בגיל המעבר חלה ירידה בייצור שני ההורמונים הללו, המתבטאת בתסמינים מידיים ובהשפעות לטווח ארוך. חלק מהתסמינים נעלמים עם הזמן, אך חלקם יכולים להימשך זמן ובחלק מהנשים גם לכל החיים.
"מאחר וקולטנים לאסטרוגן נמצאים באיברים שונים בגוף, כל אישה חווה את התסמינים בצורה אחרת ובדרגת שונה. לעתים, תסמינים מנופאוזליים יכולים להופיע גם בנוכחות מחזור סדיר, כמה שנים לפני הפסקת המחזור. ככלל, מקובל לחלק את התסמינים לארבע קבוצות עיקריות: תסמינים וזו-מוטורים, תלונות גופניות ונפשיות שונות, דימום לא סדיר ותסמינים אורו-גניטליים. קבוצה נוספת שכדאי להתייחס אליה היא אובדן עצם. התלונות השכיחות ביותר בתחילת המנופאוזה הן תסמינים וזו-מוטוריים שהם בעיקר גלי חום, הרגשה של דפיקות לב מהירות והזעות לילה, תלונות על מצב רוח ירוד או תנודתי. בהמשך בולטים יותר תסמינים אורו-גניטליים, כמו יובש נרתיקי, גרד, דלקות בדרכי השתן וכן נטייה לאוסטאופורוזיס. לחסר ההורמונלי השפעה גם על מערכות נוספות כמו המוח, מערכת כלי הדם, העצם ורקמת החיבור. כאמור חלק גדול מהנשים כלל לא משייך את התסמינים לגיל ולכן הן אינן מטופלות בהתאם".
פרופיל הורמונלי - האם באמת נחוץ?
אחת הבקשות הנפוצות של נשים לאחר שהן מתארות את התסמינים שחוות היא לבצע פרופיל הורמונלי. "התסמינים יכולים להופיע עוד בזמן קבלת וסת סדירה וכן בנוכחות פרופיל תקין, ולכן אין צורך בפרופיל הורמונלי", אומרת ד"ר מאור שגיא. "אם מדובר באישה מתחת לגיל 40 או לחילופין בתסמינים לא אופייניים, כדאי להיעזר גם בבדיקה זו".
הטיפול ההורמונלי ובעיקר הגישה לטיפול השתנו באופן משמעותי עם השנים, היא אומרת. הגישה הרווחת כיום בקרב האיגודים המדעיים היא להתחיל קרוב ככל האפשר לתחילת התסמינים. בשלבים אלו התועלת שבטיפול ההורמונלי עולה על הסיכונים, זאת כמובן בהנחה שאין איסור רפואי למתן טיפול הורמונלי. התאמת הטיפול היא אישית ותואמת את השלב במנופאוזה של האישה וכמובן את התסמינים העיקריים שהיא מבטאת. הטיפול יכול להיות בכדורים, מדבקות או שילוב של נרות, משחות וכדורים.
"בדרך כלל התסמינים שהובילו לנטילת הטיפול יחלפו עם הזמן, ואז אפשר לנסות להפסיק או להמשיך טיפול על פי התלונה הספציפית. תלונות על יובש נרתיקי מתבטאות בדרך כלל מאוחר יותר וניתן לטפל בהן בצורה מקומית ביעילות. עם זאת, אם הפסקת את הטיפול ויש הישנות של התסמינים, ניתן לשוב לטיפול. חשוב לציין כי אין שיטה אחת להפסקת טיפול - חלק מהנשים יעדיפו להפסיק באופן מיידי וחלק בהדרגה. את התגובה לטיפול מעריכים אחת לכמה חודשים ומחליטים על המשך הטיפול או שינוי בהתאם למטופלת. בנוסף יש לבצע מעקב שד שנתי ואולטרה-סאונד לבדיקת עובי רירית הרחם".
לסיכום, מציינת ד"ר מאור שגיא, "לצד הטיפול ההורמונלי, יש גם אופציות לטיפול שאינן הורמונליות המבוססות על צמחים שונים, אולם יעילותם אינה משתווה לטיפול הורמונלי מבוקר. חשוב להבין שגיל מעבר אינו גזרת גורל, דברי עם הרופאה שלך, שתפי בתסמינים ונסו למצוא את הטיפול ההורמונלי/לא הורמונלי המתאים עבורך. מנופאוזה היא לא מחלה אבל היא בהחלט עשויה לפגוע באיכות החיים ולהוביל לסיבוכים שונים לטווח הארוך, שיכולים להימנע על ידי טיפול מתאים ולכן אין סיבה להתפשר. אל תחששי לשתף ולנסות מגוון טיפולים עד שתגיעי לטיפול שמתאים לך".