אביתר דוד שבוי בעזה כבר 516 ימים. בשבוע שעבר, בזמן השחרור האחרון שהתקיים, התקבל אות חיים ראשון מבן ה-24 שלא נכלל בשלב הקודם של העסקה. בסרטון האכזרי שפרסם חמאס, נראה אביתר לצד חבר הילדות שלו שנמצא לצדו בשבי, גיא גלבוע דלאל, ובו הם צופים בשחרור חבריהם מהתופת. גליה, אמו של אביתר, שיתפה הבוקר (רביעי) את יואב לימור בתחושות הקשות שהגיעו עם סיום גל השחרור הראשון: "תיאורי השבי אלימים וקשים, אי אפשר לברוח מהם. זו לא קלישאה, המציאות שלהם אכזרית".
אתם וודאי מתוסכלים כי השחרור של אביתר היה בהישג יד.
"מהרגע שהחל שלב א' של העסקה היה מאוד קשה, כי לא דיברו על שלב שני והמשכיות. כשידברו ומשהו ייסגר ארגיש שזה קרוב, עד אז אין לי שום ביטחון".
חטופים שחזרו סיפרו פרטים שלא הכרנו על המצב שלו בשבי.
"הסרטון היה זעזוע. אנחנו מכירים את הילדים האלו, הם חברים מגיל שנה וחצי. קשה לראות אותם בידיעה ששבועיים לפני האכילו אותם ושיקרו להם שמוציאים אותם. לפני צילום הסרטון החמאס ידעו טוב מאוד מה הם עושים. הבנו גם שהוציאו אותם ממתחת לפני האדמה, אולי לנשום קצת אוויר. אחים של אביתר וגיא היו בוושינגטון בנאום של טראמפ כשזה התפרסם. קשה לי לצפות בו, להסתכל לו בתוך העיניים ולשמוע את קולו".
מה הבנתם מאות החיים האכזרי הזה?
"אני אמא שלו, קוראת כל ניואנס הכי קטן בשפת הגוף והבעות הפנים. מבט חוזר בסרטון רק הבהיר לי כמה המצב שלהם קשה - הרעבות, מחלות, תת היגיינה. הם ארבעה אנשים במנהרה ברוחב מטר, כשבקצה שלה נמצא בור צרכים שמכסים בבד יוטה כדי למתן את הריח. בפנים שלו בווידיאו אפשר להבחין בטירוף, ודווקא החלק שבו אביתר לא מדבר הוא הכי חזק. גם על גיא רואים מצוקה אמיתית".
יש משהו שאנחנו כעם יכולים לעשות בשבילכם?
"להמשיך ולהדהד את החירום. כשהתחילו להוציא גברים לא הופתעתי שזה המצב שלהם. היה לנו ברור שמתעללים, מתנכלים ומרעיבים את הגברים. סלקציה היא נוראית אחרי תקופה כל כך ארוכה. כל הזמן הזה התפללתי שטוב הלב והשקט של אביתר משפיעים על השובים ונאחזתי בזה, אבל אחרי שראיתי אותו בעיניים אין איך לברוח מזה. יש מציאות, והיא אכזרית וקשה. זו לא קלישאה שהזמן שלהם שם קצוב, הדי-אן-איי הישראלי לא יהיה אותו הדבר בלעדיהם".