חמש שנים לאחר שחוק איסור צריכת זנות נכנס לתוקפו כהוראת שעה, משרד המשפטים פרסם תזכיר בשבוע בסוף פברואר כי הוא ממליץ לקדמו כחוק קבוע. עיקרו של החוק הוא קנס מנהלי בסכום של 2,000 שקלים שיושת על אדם הצורך זנות או מנסה לצרוך זנות, ובמקרה של עבירה חוזרת הקנס יהיה בסכום של 4,000 שקלים - כאשר הכוונה היא לבחון את הפיכת העבירה לפלילית. החוק נועד לצמצם את תופעת הזנות על ידי הפללת הלקוחות והביא לתקציבים ממשרד הרווחה שהועברו לעמותות המסייעות בתחומים שונים לעמותות שנותנות מענים לאוכלוסיות בזנות, דוגמת עמותת המכללהּ.
השפעת החוק שנכנס לתוקפו בתקופת הקורונה ועורר סערה גדולה, היתה מורכבת, כיוון שהעלתה את הנושא למודעות והביאה לתמיכה כלכלית בארגונים המשוועים לכך - אולם גם הביאה לכך שהזנות המשיכה להתקיים בממדים גדולים במחתרת. משום כך, מתחדד הצורך להפיק לקחים מהטיפול הממשלתי בנושא, ובעיקר לקדם את הדרכים שבהן ניתן לסייע ליוצאות ממצבי זנות להשתלב מחדש בחברה בכלל ובשוק העבודה בפרט.
לפי הערכות שפורסמו לפני שמונה שנים על ידי משרד הרווחה והביטחון החברתי והמשרד לביטחון פנים, מספר העוסקות והעוסקים בזנות בישראל עומד על בין 11 ל-12 אלף בני אדם. מתוך אומדן זה, כ־95% הן נשים וכ־5% הם גברים, וכ-1,000 מתוכם הם קטינות וקטינים. העמותות וארגוני השטח סבורים שאוכלוסיית הנשים והגברים בזנות היתה גדולה הרבה יותר בעת פרסום המחקר, וגדלה באופן משמעותי מאז. גם בהתחשב בכך, לפי אותו מחקר, 30% מהנשים והנערות בזנות ניסו להתאבד, 50% סובלות מפוסט טראומה מורכבת, 40% מקשיים נפשיים מאובחנים, ו־27% אושפזו בעבר בבתי חולים פסיכיאטריים. אלו נתונים מעוררי דאגה ובעלי השפעה הרסנית על החברה.
המסע בדרך לשיקום
נשים המצויות במצבי זנות מתקשות מאוד לצאת מהם, והמסע העומד בפניהן בדרך להשתלבות בחברה ובשוק העבודה הוא מורכב ורווי אתגרים המשלבים היבטים כלכליים, חברתיים ונפשיים. ברמה הכלכלית, חלק גדול מהנשים הנמצאות בזנות מתמודדות עם מחסור במשאבים בסיסיים, ללא קורת גג ראויה ויציבה ובעלות חובות כבדים וסיבוכים ביורוקרטיים. חלק מהן חוות קשיים בהשתלבות בעבודה משום שכמעט ולא השתייכו או סיימו מסגרת פורמלית, מה שמשאיר אותן חסרות ניסיון וכישורים תעסוקתיים.
מבחינה חברתית, הסטיגמות הנלוות להיותן בזנות מונעות לא מעט פעמים השתלבות בקהילה ובשוק העבודה, ומעמיקות את תחושת הבידוד והניכור. מלבד ההתמכרויות, החובות ונזקי הגוף, חלק גדול מהן חוות כאמור פגיעה נפשית ורגשית, סובלות מטראומות עמוקות, פוסט טראומה, דיכאון וחרדות בעקבות אירועי אלימות, ניצול והשפלה מתמשכים. אלו עשויים לבוא לידי ביטוי בחרדות, קושי לתפקד, קושי לקום בבוקר, ביטחון עצמי נמוך, פלאשבקים וקושי עצום לתת אמון באחרים. אם לא די בכך, הן חסרות רשת תמיכה משפחתית יציבה, עובדה המקשה על תהליך השיקום, שהוא קשה ממילא.
לבנות עתיד תעסוקתי חדש
כדי להבטיח מעבר מוצלח של נשים במצבי זנות אל עולם העבודה יש צורך בתמיכה הוליסטית. ראשית, טיפול נפשי פרטני ו/או קבוצתי הוא הכרחי כדי שיוכלו להתמודד עם טראומות העבר ולחזק את ביטחונן העצמי. שנית, פתרונות דיור בטוחים, זמינים וארוכי טווח הם תנאי בסיסי כדי שיהיו בטוחות ויוכלו להתמקד בשיקום במקום בהישרדות. מעבר לכך, יש צורך במסגרות תמיכה חברתיות וקהילתיות שיתנו מענה ליצירת ביטחון עצמי ותחושת בטחון, מרכיבים שבלעדיהן אי אפשר להיות חלק מהחברה. כדי להשלים את התמונה, יש לתת להן מענה ופתרון להשתלבות בעולם העבודה באמצעות הכשרה מקצועית והשכלה משלימה ומותאמת, סיוע בכתיבת קורות חיים, הכנה לראיונות עבודה שיאפשרו להן לפתח מיומנויות הנדרשות להשתלבות בשוק העבודה, והנגשת מקומות עבודה מותאמים. זה הבסיס לחוויות של כוח והצלחה, לרכישת מיומנויות וליצירת קשרים חברתיים, גורמים המביאים לכך שהן, בסופו של דבר, יצליחו להאמין בעצמן כפי שהן אמורות.
כך זה נעשה בעולם
הניסיון ליצור הזדמנויות בתחום התעסוקה לנשים במצבי זנות ואלימות מוכר בעולם. כך לדוגמה, תוכנית Breaking Free במינסוטה שבארצות הברית מציעה הכשרה מקצועית וליווי תעסוקתי לנשים שיצאו מזנות. לפי נתוני הארגון, מעל 75% מהמשתתפות בתוכנית הצליחו להשתלב בעבודה יציבה תוך שנתיים מסיום ההכשרה. גם תוכנית Genesis House בניו יורק מדווחת כי יותר מ-80% מהנשים שהשתתפו בה הצליחו לשפר את רמת חייהן ולבנות עצמאות כלכלית. פרויקטים דומים באירופה משלבים תמיכה פסיכולוגית עם הכשרה מקצועית, כגון תכנית Exit בשוודיה, המלווה את המשתתפות בצעדיהן הראשונים לשיקום תעסוקתי ומדווחת על ירידה חדה במעורבות חוזרת בזנות אצל המשתתפות.
בישראל פועלת עמותת המכללהּ ליצירת הזדמנויות בתחום התעסוקה לנשים במצבי זנות ואלימות באמצעות קורסים מקצועיים, ליווי תעסוקתי וקהילה חמה ואוהבת. במהלך השנים למדו בעמותה 518 סטודנטיות ב-299 קורסים שמטרתם לתת ידע, מיומנויות, בין היתר חברתיות, ויצירת ביטחון עצמי שיאפשרו להן להשתלב בחברה ובעולם העבודה. רק בשנה שעברה, שנת מלחמה, מחצית מהסטודנטיות השתלבו במקומות עבודה, בהתאם למקצועות שלמדו בקורסים, כגון עבודות מזכירות, בק אופיס, מנטוריות בהוסטלים שיקומיים ובמוסדות חינוכיים ועוד.
לקראת העתיד
החוק לאיסור צריכת זנות נחקק לפני כשבוע כעבירה מנהלית שגוררת איתה קנסות כבדים מתוך כוונה לצמצם את תופעת הזנות ולסייע לנשים לצאת ממנה, כשבעתיד תיבחן אפשרות להפכו לעבירה פלילית. למרות זאת, בפועל, נשים נשארו ללא פתרונות מספקים לשיקום ושילוב בחברה, ולכך יש לתת את הדעת, דווקא בנקודת זמן זאת.
הפתרון הוא הקמת תוכניות ממשלתיות נוספות ומשלימות שיתמקדו בהענקת הכשרה מקצועית אמיתית, בסיוע נפשי ובתמיכה כלכלית לנשים היוצאות ממעגל הזנות. לא פחות מכך חשוב להמשיך ולתמוך כלכלית גם בעמותות עצמן המסייעות לאותן נשים, דוגמת המכללהּ המסייעות לשילובן של יוצאות ממצבי זנות בעולם התעסוקה. כחלק מהמהלך הכולל שאי אפשר בלעדיו, צריך לשנות את התפיסה החברתית כלפיהן וליצור מנגנונים שיקלו על השתלבותן בשוק העבודה, בהם תמריצים למעסיקים שישלבו נשים בתהליך השיקום.
רק באמצעות תמיכה הכוללת ליווי אישי, הכשרה מקצועית ומודעות ציבורית, אפשר יהיה לתת הזדמנות אמיתית לנשים במצבי זנות להשתלב בחברה בצורה שוויונית, ולאפשר להן חיים אחרים ועתיד טוב, כמו שמגיע לכולנו.