סמלת יעל לייבושור ז"ל, 20, ממושב גיאה פעלה באומץ לב מחמ"ל המוצב בנחל עוז שבו שירתה כתצפיתנית בשבעה באוקטובר. היא כיוונה את כוחות גולני אל נקודות החדירה – עד שפרצו המחבלים אל הבסיס ושרפו את החמ"ל. לפני שירותה הצבאי עשתה שנת שירות בחברה להגנת הטבע במצפה רמון בגלל אהבתה הגדולה למדבר. "היא היתה ילדה של טבע" סיפרה אמה, גילי, ברשתות החברתיות.
השבוע בוצעו שתי מחוות מרגשות לזכרה. האחת בבית הספר היסודי שבו למדה, חופים בקיבוץ יד מרדכי. בתעודות הסיום הוחלט להקדיש לה את החלק האישי שבו המורה כותבת כתיבה אישית לכל תלמיד - “ממני אליך”, והכתיבה האישית תהיה בכתב ידה של יעל ושלכל תעודה יצרפו גם מכתב.
המחווה השנייה נערכה בטקס הסיום של תיכון שמיר בכפר סבא שהתקיים השבוע – מצטייני שכבות י"ב, י"א וי' קיבלו תעודות הצטיינות הכתובות בפונט בהשראת כתב ידה.
המחווה היא חלק ממיזם ההנצחה "אות לחיים", המציג את כתב ידם של הנופלים במלחמת חרבות ברזל. "כתב ידו של אדם ייחודי ואין דומה לו. הוא משקף משהו מאישיותו, משהו ממנו. יצירת גופן על שמו של נופל תשאיר בעולמנו אות חיים, ולכן בחרנו השנה לכתוב את תעודות ההצטיינות בגופן שהוא כתב ידה", סיפרה מנהלת התיכון ליאת בהגלי למקומון "צומת השרון", וראש העיריה רפי סער הוסיף כי מחובתם לזכור ולהנציח את זכר הנופלים והנופלות, וכי המיזם המרגש הוא יוזמה נוספת של בתי הספר בעיר.
"תעודת בגרות איכותית יש, ועתיד אין"
בעקבות המחוות כתבה אמה של יעל, גילי, פוסט המספר עליהן ומוקיר אותן. "יעלי את היית תלמידה טובה, רצינית, חרוצה עם הישגים מעולים ויכולות למידה והרגלי למידה מצוינים, ובאופן לא מפתיע עם מחברות מסודרות מסודרות, כתובות בכתב יד מדהים שאותן ‘הורשת’ לאחים שלך", כתבה, "ביססת יכולות שהן תשתית ממש טובה להמשך החיים. כמה דיונים היו פה בבית בנוגע למה כדאי ללמוד - בשביל עתיד, ולמה כדאי לגשת שוב כדי לשפר לתעודת בגרות עוד יותר טובה - בשביל העתיד. ותעודת הצטיינות - בשביל העתיד. אז תעודת בגרות איכותית יש, ועתיד אין. מזל שהיתה לך יכולת לנהל זמנים באופן כזה שההווה לא נדפק בשביל העתיד, ככה שעשית חיים עם חברים וגם למדת".
האם הודתה על המחוות וכתבה - "איזה מדהימים - תודה רבה לכם צוות חופים, ריגשתם אותנו מאד שככה נתתם ליעלי מקום, ועוד כזה מקום מדויק - המקום האישי". ולבית הספר התיכון שמיר כתבה "כמה מדויק להשתמש בכתב ידך לתעודות הצטיינות. ולפני כמה שעות התכתבתי עם מנהלת בית הספר, ליאת בהגלי, שכתבה לי שחשוב להם להנחיל ערכים כמו התמדה, נחישות, אזרחות טובה והתנדבות ושהיא ראתה שאת היית כזאת בחייך, וגם ביום האחרון לחייך שבו תפקדת במקצועיות ובהתמדה, והיא רצתה להכיר אותך לתלמידים שלה. תודה לצוות ולליאת על זה שקלטתם מי היתה יעלי".
עוד המשיכה כי בתקופה האחרונה היא שואלת את עצמה מה חווים מורים ומורות שמאבדים תלמידים שרק לפני שנה ישבו אצלם בכיתה? מה חווים תלמידים שמאבדים מורים? "כמו את אילון ויס ז”ל שנהרג בשבת והסרטונים עם התלמידים שלו גמרו את הלב". ומה חווים מנהלים ומנהלות שמאבדים מורים ותלמידים? "מה עושה אובדן לכותלי בית הספר? מה עושים עם זה שמורה לא נכנס יותר לכיתה? לא מגיע יותר לחדר מורים? איזה אובדן קשה זה". את הפוסט סיימה גילי בתודה לכל מי שיזמה את המהלכים האלה. "תודה לצוותים שהסכימו ‘והלכו עם זה’, ובעיקר תודה על זה שאתם מבינים מי יעלי היתה".