איש של אדם ואדמה: היום (שלישי) הובא למנוחות עודד ליפשיץ ז"ל שנחטף על ידי החמאס, ונרצח בשבי. גופתו הושבה במסגרת פעימת החללים ביום חמישי בשבוע שעבר. הוא נטמן בקיבוץ ניר עוז, שממנו נחטף, בשעה זאת.
מסע הלוויה שלו התחיל הבוקר בראשון לציון, ומאות של אנשים חלקו לעודד כבוד אחרון ועמדו בצדי הדרכים עם דגלי ישראל. הנשיא יצחק הרצוג הגיע ללוויה, לצידו גם מכריו וחבריו של עודד מהקיבוץ.
משפחתו של עודד ליפשיץ ז"ל ענדו סיכה של "קקטוס צהוב" - שילוב בין סיכת החטופים הצהובה, לערוגת "הקקטוסים והילדים" שגידלו יחדיו עודד ואשתו ליפשיץ ביחד.
יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד
עודד יקירי, מוזר לי ובלתי נתפס שאני עומדת מול קהל ומספידה אותך. הבמה הייתה תמיד שלך, ואני לצידך. אתה כתבת בכישרון רב, ואני הייתי הצלמת האישית שלך. אני רוצה להודות לך על מסע חיים מוצלח של 67 שנים שצעדנו יחדיו. הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו! אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו.
בחיינו המשותפים הצלחנו לעודד אחד את השניה בהתפתחות האישית והמקצועית שלנו. גידלנו ילדים וקקטוסים, טיילנו בעולם ובהנאה רבה לקחנו את נכדינו, כל אחד בתורו, שיחוו איתנו את שכל כך אהבנו.
חטיפתנו ומותך מערערים אותי. לחמנו כל השנים למען צדק חברתי, ולמען השלום. לצערי חטפנו מכה קשה מהאנשים שעזרנו להם בצד השני. אני עומדת פה המומה, לראות את כמות הקברים, וההרס הנורא של קהילתנו שהופקרה ב-7 באוקטובר באופן מוחלט.
הקמנו משפחה לתפארת, דור המשך שיש במה להתגאות בו. אני רואה אותך ממשיך להתקיים בכל אחד מילדינו, נכדינו ונינתנו.
יוכבד ליפשיץ, אשתו של עודד ז"ל
חטופינו עדיין אזוקים בשלשלות, מורעבים ומעונים מתחת לפני האדמה בעזה, מעל ל-500 ימים. אפשר, וחובה מוסרית היא למדינת ישראל, להחזיר את כולם, עכשיו, בפעימה אחת. אין בי ייאוש, אמשיך בדרכינו, ואמשיך במאבק לשחרור כל החטופים עד האחרון שבהם.
בדירה שבה אני גרה כעת, עומד ומחכה כבר שנה פסנתר חדש. כל כך חיכיתי לשמוע אותך מנגן פעם נוספת בדרכך המיוחדת וכישרונך הרב. המציאות טופחת על פניי והכאב גדול.
נורית גלרון באה לשיר לך היום את שיריה שכל כך אהבת. אני מודה גם לה. בכל לילה כשאני הולכת לישון, אתה במחשבותיי, ובכל בוקר אני מתעוררת למציאות עגומה. אתה מאוד מאוד חסר לי יקירי.
ימים ספורים לאחר שחזרתי מהשבי הופעת בחלומי בפעם היחידה ואמרת: אני שולח לך את השיר שלנו: "לא אבקש את ידיך", ביצועו של יוסי בנאי לשיר של ברסנס. אנחנו יודעים עכשיו ששלחת לי את השיר ברגעיך האחרונים. אם אתה שומע, תהנה גם אתה.
היה שלום עודד יקירי, נפגש בבוא העת.
יזהר ליפשיץ, בנו של עודד
תודה לכל מי שבא ונותן לנו כבוד. תודה לכל מי שהקריב – חללים ופצועים – אני מרכין ראש. אימוש! אני אוהב אותך.
אבא, אבוש, עודד, ד"ר – אתה כה חסר לי. איך אמרת? שאחיה בתקופה מעניינת. גדלת בצל השואה, בבית במלחמת השחרור. למדת בריאלי חיפה, בין השומר הצעיר לניר עוז. לוחם צדק, ערכי וצנוע. דעתן ואמיץ, אב משפחה.
לא הצלחתי לכתוב הרבה מילים, חשבתי על זה הרבה. אבל אבוש, סליחה שלא הייתי בשבילך ב-7 באוקטובר, בזמן שניסית להגן על אמא לבד. מתת מוות בעינויים – גוף ונפש – בעזה, כמו חבריך לקיבוץ אלכס דנציג, יורם מצגר, עמירם קופר, חיים פרי, אברהם מונדר ואריה זלמנוביץ. קהילתך נשרפה בממ"דים – חיים, מתים וגם חיים-מתים.
אבא, אתה כמו משה – רצית להיות האחרון שחוזר. מנהיג אמת.
יזהר ליפשיץ, בנו של עודד ז"ל
סליחה שאני קובר אותך כמה עצמות, כשהנשמה שלך נמצאת בעזה עם החללים והחיים.
אבא, אתה כמה משה רצית להיות האחרון שחוזר, אני בטוח, מנהיג אמת. אנו חיים מציאות מורכבת. וכולם צריכים לחשוב מה לעשות וזה שאתה לא יכול לספר לנו איך להתנהג בינינו, בתוך עמנו וארצנו מקשה את הסיפור. נוח בשלום.
הבן שלך, שלא הוזכר פה – יובל, תינוק שמת ב-82' – קבור בקצה, אבל אתה פה ליד כל החברים, והשאירו פה מקום גם לאמא אחרי שתגיע ל-120.
לא נשתוק עד שכולם יחזרו, ועד שכל המדינה תחזור לקו שאתה ואני מאמינים בו.
נשיא המדינה יצחק הרצוג
עודד היקר, מעולם לא זכיתי להכירך אבל מאז יום אסוננו הפכת לחלק מחיי כולנו. למעשה כמו רבים בעמנו אני חש שאני כבר מכיר אותך היטב. מתוך הנאומים והריאיונות ושיחות של יוכק'ה היקרה, מקריאת המאמרים של נחום ברנע, ומחברות וחברים שלך שהפכו את דמותך לשם דבר בכל רחבי תבל. הייתה דמות ישראלית בגרסה השורשית ביותר.
עודד, אתה ישראלי, ציוני ויהודי אוהב העם ואוהב אדם קיבוצניק חלוץ מתיישב. איש משפחה למופת. אדם רודף שלום שעשה זאת באופן מפוקח ומעמיק. לדאבון ליבנו מי שנרצח ונחטף לעזה בידי טרוריסטים בני עוולה מלאי שנאה עיוורת. אני ניצב מול רגבי אדמתך ומבקש ממך עודד האהוב, מיוכבד ומשפחתכם היקרה סליחה.
סליחה שישראל לא הגנה עליך על משפחתך וקיבוצך. סליחה שלא הספקנו להשיבך ממלתעות המרצחים בשלום.
נשיא המדינה יצחק הרצוג
סליחה שישראל לא הגנה עליך על משפחתך וקיבוצך. סליחה שלא הספקנו להשיבך ממלתעות המרצחים בשלום. את הסליחה הזו אני מבקש בהכנעה גם מכם חברי ניר עוז האמיצים, כנשיא מדינת ישראל על כך שבאותו יום ארור לא היינו בשבילכם.
בימים אלה כשאנחנו מלווים את אהובכם למנוחת עולמים מכל בית בניר עוז אפשר לשמוע את הזעקה והבכי הנורא. כולנו איתכם בזעקה הזו. אני יודע שאתם יחד עם אלפי אנשים משפחות וקהילות נושאים עמכם את זוועות אותו יום ארור. שמעתי מכם את הזעקה והדרישה הצודקת לתת מקום ראוי לקולות ולעדויות של כל מי שעולמם חרב ב-7 באוקטובר. אני שב וקורא להקמת ועדת חקירה ממלכתית, דרך המלך של כל מדינה מתוקנת. אבן דרך קריטית לשיקום כל מדינה וחברה אחרי השבר הנורא.
גדי, אחיינו של עודד
אני זוכר את עודד עוד כילד, מעולם לא סירב לאף בקשה ולא אמר שאין לו כוח. הוא היה לוקח אותי לניר עוז. עודד לימד אותי לרכוב על אופניים בשבילי הקיבוץ. עודד תמיד איתו, מורה לי את הדרך. ובשבילו ובשמו נאבקנו ונמשיך להיאבק.
עכשיו, כשהוא איננו נדמה שמשהו מאיתנו הלך איתו. בחלל שהשאיר אחריו, בלבבות של כולנו - עודד ממשיך לחיות.
תלמה, אחותו של עודד ליפשיץ
עודד היה תומך ואוהב, בילדותינו ההורים שלנו עבדו קשה, והיה לנו שעות רבות ביחד. היינו משחקים הרבה. הוא היה משחק איתי ועושה איתי שיעורים. עודד היה אח מסור ואוהב. הקשר שלנו היה קרוב ונשאר כזה גם כמבוגרים. בתור ילדה היה לוקח אותי מרצונו לכל מקום שהלך. לעיתים היינו עולים עד הכרמל ברגל. דיברנו כמבוגרים כל יום.
ב-7 באוקטובר דיברנו בשמונה וחצי. הוא סיפר לי ששמע הפצצות כבדות. הוא אמר שהוא לא מפחד, ושתוך כמה דקות צה"ל יגיע. אחרי עשר דקות הוא כבר לא ענה לי. קשה לי בלעדיך, היית לי אח להכול. כל מה שעשיתי - היית איתי, וכעת אתה אינך.
שלום לך אח יקר, תחסר לי מאוד.
סיפורו של עודד ליפשיץ ז"ל
עודד נחטף מביתו בקיבוץ ניר עוז יחד עם אשתו יוכבד, ששוחררה על ידי חמאס "מטעמים הומניטריים" בתחילת המלחמה. במשך שנים רבות עודד היה עיתונאי ובעל טור ב"על המשמר". היה פעיל זכויות אדם ופעל גם למען שכניו העזתים שמעבר לגדר. הוא היה פסנתרן חובבן ואיש משפחה חם.
עדה שגיא סיפרה שפגשה אותו בח'אן יונס ביום הראשון לחטיפתה: "האדם שטיפל בו אמר שהוא חייב לקחת אותו לבית חולים להוציא קליע מהיד. עודד היה ברור וערני וכל הזמן חזר וביקש ממני: "עדה, תבררי מה עם יוכ'קה. לא ראיתי אותה מרגע החטיפה". הוא שהה עם חטופים נוספים מניר עוז, ואין דיווח על מצבו אחרי 20 הימים הראשונים. ב-20.2.25 הושבה גופתו לישראל במסגרת העסקה.
