עם הגעת הילד, מתקיימים שינויים משמעותיים אצל האם. מוחה של האם עובר רה-ארגון ושינויים מסיביים לטובת הדאגה והאמפתיה לצאצאים. במהלך ההיריון ולאחר הלידה, מספר התאים במוח המייצרים אוקסיטוצין, או במילים אחרות: "הורמון האהבה", עולה משמעותית. יש להדגיש כי האוקסיטוצין ממלא תפקיד מרכזי בהתקשרות הרגשית עם הילדים, ודרך מנדנון האוקסיטוצין, האם מעצבת את מוחם של ילדיה כבר ברחם.
אולם לא רק האמא עוברת שינוי. גם אצל האב מופרש אוקסיטוצין בזמן הטיפול ההורי ומופרש גם וזוֹפרסין – הורמון אהבת האב, שמשפיע על תחושת המחויבות והנאמנות של האב כלפי משפחתו. אבות נקשרים לילדיהם דרך הטיפול, המשחק והשהייה המשותפת. במוחו של אב שטיפל במסירות בילדיו, קיימת עלייה בנוירונים מפרישי אוקסיטוצין בהשוואה למוחו בתקופת הרווקות, ונצפית גם ירידה בטסטוסטרון – ההורמון הזכרי.
למי יש חשק לסקס?
לצד השינויים החיוביים, יש גם שינויים פחות נראים אך משמעותיים לא פחות, במיוחד כשמדובר בהשפעה של סטרס על הזוגיות. הצורך לדאוג לילדים, לעמוד בציפיות, להתנהל עם חוסר שעות שינה והעומס הרגשי, גורם לייצור מוגבר של קורטיזול, הורמון הסטרס. רמות גבוהות של קורטיזול משפיעות על הבריאות הפיזית והנפשית, אך גם על החשק המיני ועל הדינמיקה הזוגית. כלומר, לא מעט פעמים יש ירידה במוטיבציה להקדיש זמן לזוגיות ולרגעים אינטימיים.
בנוסף, אצל נשים שרק ילדו, לא רק מופרש פרולקטין (מקדם ייצור חלב בשדיים) אלא גם מופעלת מניפולציה אבולוציונית שבאה לידי ביטוי בהגברת הדאגה והטיפול בילדים ובהפחתת החשק המיני. זוהי תגובה שנועדה למנוע מהאם את הרצון להיכנס להריון נוסף בזמן שהיא עסוקה בטיפול בילד. גם אצל האב פרולקטין מופרש במידה מסוימת, ואצלו הוא תורם לעידוד תחושת אחריות כלפי הילד ולחיזוק הקשר הרגשי אליו, אך גם משפיע על דיכוי החשק המיני, מתוך מניע אבולוציוני של דאגה ותשומת לב לילד.
הביולוגיה של המשפחה
לא רק הילד הראשון גורם לשינוי הדינמיקה הזוגית, אלא כל ילד נוסף המתווסף לתא המשפחתי. הילדים הבאים יכולים להעצים את העומס ואת תחושת ההשקעה הדרושה, דבר שלעיתים גורם למערכת היחסים להרגיש עמוקה ומלאה יותר, אך בו זמנית נעשה קשה יותר לשמור על הרומנטיקה והמשיכה המינית.
המטרה היא לא רק לשרוד את תקופת ההורות, אלא גם להעניק מקום וזמן לזוגיות. ציפיות ישנות עשויות להתנפץ מול המציאות החדשה של ההורות, שבה כל אחד מבני הזוג יכול להרגיש שהוא נדרש להיות "הכל" – גם ההורה המגונן והדואג, וגם בן הזוג האוהב.
אז איך בכל זאת שומרים על התשוקה?
ראשית, יש להבין את השינוי ולקבל אותו, זה חלק מהביולוגיה שלנו. שנית, אם הכל קשור להורמונים וכימיקלים במוח אז חשוב ללמוד לאזן אותם:
- האויב מספר 1 של הקשר הזוגי והתשוקה הוא הקורטיזול, הורמון הסטרס ולכן חשוב להפחית את הרמות שלו – להפחית את רמות הסטרס ולהעלות את רמות הסרוטונין – ההורמון שמאזן את מצב הרוח. זאת דרך הקפדה על היגיינת שינה, זמן בטבע – שעה שמש ביום היא חשובה, לדאוג לפנות זה לזו זמן למנוחה ורגיעה, לשמור על תזונה בריאה, לא להעמיס סטרס בעבודה, לשים גבולות ולבקש עזרה.
- טסטוסטרון – הבנו שהילדים מורידים לנו את רמות הטסטוסטרון, הורמון החשק המיני, אז איך נעלה אותו? פעילות גופנית זה חשוב מאוד, הפעלה של השרירים, וכן סקסטינג וטיזינג במהלך היום - כי סקס עושים מהמוח. כדאי גם להכניס גיוון ומשחקיות לאינטימיות הזוגיות. גם לריב מדי פעם מעלה את הטסטוסטרון אך חשוב להתפייס לאחר מכן ולפרוק את המתחים.
- דופאמין – ילדים צריכים יציבות, ביטחון ושגרה. דופאמין, הורמון העונג והמוטיבציה, אוהב חידושים וריגושים. הדרך להעלות אותו בתוך קשר זוגי יציב וארוך טווח הוא לא להיות מובנים מאליהם. יש לחדש לעצמנו ולחדש לבן הזוג. תחביבים חדשים, חברים חדשים, ופעילויות שעושים גם לא ביחד משמרות את הנפרדות ואת החידוש.
ילדים זה שמחה. הם מקור להרבה אושר ומשמעות והזדמנות לחיזוק הקירבה הרגשית עם כל ילד שנולד. אנחנו יצור משפחתי יותר משאנחנו יצור זוגי. אנחנו נולדים במשפחות, בונים משפחות ומשגשגים בתוך משפחות. והכי חשוב: שכולם יחזרו הביתה למשפחותיהם עכשיו.