"אתה לא נהנה בכלל מהילדים", יסמין אומרת בביטחון. ערן, שעובד שעות ארוכות מחוץ לבית, חולק עליה, אבל קולו לא נשמע בחדר (כמו בבית). "זה ממש לא נכון. אני ממש אוהב לבלות זמן עם הילדים", הוא טוען במרץ. "אולי אתה חושב את זה, אבל אני מכירה אותך יותר טוב משאתה מכיר את עצמך". יסמין שוב מבססת את מעמדה כמומחית מספר אחת בעולם לערן. ערן נראה מובס ואבוד. אני מחליט להכניס מעט משחקיות לדיאלוג כדי לעזור להם לקחת אחריות הדינמיקה שלהם. "אני רוצה לשאול אתכם שאלה: האם אצלכם יש את הדינמיקה שיש את האמת של יסמין, והדעה של ערן?". שניהם צוחקים צחוק יודע ומהנהנים.
זוגיות עם נרטיב אחד
כשבן זוג אחד הוא שכחן כרוני, עם הזמן בן הזוג השני יהיה ההיסטוריון הרשמי ומכתיב הנרטיב הזוגי הרשמי. במילים אחרות - ליד כל מישהו שלא זוכר, יש בן או בת זוג (ממורמרים) שלעולם לא שוכחים. כשהדינמיקה הזו מתקבעת, נוצרת דינמיקה של זוגיות היררכית המקשה על יצירת אמון ואינטימיות. היררכיה זו מתבטאת כזוגיות בעלת נרטיב אחד - עם ליהוק נוקשה והיררכי בו יש בן/בת זוג ה"צודק/ת" (בדוגמה שלנו יסמין) הממוקמ/ת מעל בן/בת זוגה ה"פגומ/ה" (ערן). כפי שפרטנו בכתבה אחרת, אנחנו מאמינים שגברים רגישים באותה מידה כמו נשים, אולם בשל הסללה ותהליכי חברות שונים, חלק גדול מהם מתקשים לבטא רגשות ואת עולמם הפנימי בבגרותם. לכן הדינמיקה הנפוצה בקליניקה, כמו גם בתקשורת, היא של גבר שוכח/פגום ואשה זוכרת/צודקת - אולם הריקוד אינו קשור למגדר אלא להתנהגות.
לעתים קרובות בני הזוג הנוטים לשכוח עשויים לפתח "אמנזיה סלקטיבית" - מצב שבו הם מתעלמים או שוכחים בעיקר דברים הקשורים לזוגיות ולבית, כמעין דרך בלתי מודעת להתמודד עם תחושות של חוסר שביעות רצון או ביקורת מצד בני הזוג. מדוע "שכחה סלקטיבית"? משום שבדרך כלל הם לא ישכחו מחויבויות בעבודה או אירועים עם חברים. ההשכחה מתרחשת בעיקר במרחב הביתי. מצב זה מוביל לתחושות של מרמור וכעס אצל בני הזוג הזוכרים, ויוצר כדור שלג של מתחים זוגיים שמאתגר מאוד להיחלץ ממנו.
קשר זוגי עם נרטיב כזה יוביל לתפיסה בינארית של צודק/טועה, טוב/רע, נכון/לא נכון - ובכך הזוג מאבד מרכיב קריטי בזוגיות - ריבוי multiplicity - העושר והמורכבות הבין אישית שהופכת זוגיות לְמַחְיָה ומעניינת. מה עושים?
"יסמין, אמרת שאת רוצה שערן יביא יותר מעצמו וישתף יותר - נכון?". "כן, אני רוצה שידבר איתי יותר". יסמין לא חושבת מערכתית אלא לינארית. היא לא רואה, ובטח לא לוקחת אחריות, על תרומתה לריקוד הזוגי. "אני יכול לעזור לך לעזור לו להביא עוד מעצמו?". "כן, בבקשה". "ערן, אתה רוצה שאני אעזור לקולך להישמע יותר בקשר?". "ברור". ערן יצטרך עזרה לקחת סיכון ולהשמיע את קולו כך שיישמע. "מעולה. הצעד הבא לשניכם מתחיל עם שתי מילים". אני קם וכותב על הלוח: "בחוויה שלי". שניהם מופתעים.
סובייקטיביות בקשר זוגי
כשיש היררכיה בזוגיות אז אין שותפות אמיתית. זוגיות היא לא בית משפט ולכן בשיח זוגי אין טעם לדבר על עובדות, הוכחות או מי צודק: האמת שלך והאמת שלי הן בסופו של דבר רק דעות סובייקטיביות. מה שחשוב בזוגיות מובחנת הוא הכרה הדדית בלגיטימיות החוויות, המחשבות והדעות של שניכם. כדי ליצור קשר אמיתי של אני-אתה ולזכות באינטימיות בוגרת, תצטרכו להכיר בסובייקטיביות השונה אך שווה של שניכם.
הדרך לאזן דינמיקה היררכית היא לעבור מזוגיות עם נרטיב אחד לזוגיות דו-נרטיבית. כדי שזה יקרה יסמין תצטרך להתפטר מתפקיד ההיסטוריונית הרשמית של הזוגיות ולרכך את העליונות שלה על עולמו הפנימי של ערן והאמת של הזוגיות שלהם. במקביל, "ערן השכחן" יצטרך לעבוד קשה, לזכור, ולהיות בטוח בלגיטימיות הנרטיב שלו, גם לאור פקפוק או עלבון של זוגתו.
אחת הטכניקות שעוזרות לייצר זוגיות דו-נרטיבית היא "בחוויה שלי". שימוש נכון ועקבי בביטוי הזה יאזן בין החוויה של "הזוכרת" לבין החוויה של "השכחן". איזון זה מאפשר סימטריה זוגית המורכבת משני סובייקטים בעלי חוויות שונות אך שוות. סימטריה כזו היא למעשה ההגדרה של מובחנות - היכולת להיות גדול + ביחד. מעבר לכך, סימטריה זוגית תאפשר לכם לתקשר בגובה עיניים - שהיא מרכיב קריטי באינטימיות בוגרת. הביטוי "בחוויה שלי" יעזור ליסמין ה"זוכרת" להדגיש שהחוויה שלה היא רק שלה ולא האמת האובייקטיבית, ומקביל תעזור לערן ה"שוכח" להדגיש שהחוויה שלו חשובה ותורמת.
דגשים עבור הזוכר/ת
אז אם התעייפתם מלהיות ההיסטוריונים של הקשר וכל הזמן לתזכר את יקירכם, הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להרפות את ההיררכיה ולזכות בזוגיות יותר אינטימית:
משחקיות וסקרנות: בואו סקרנים וגמישים לשמוע ולהשמיע את החוויות השונות שלכם. אחרי הכל, בחרתם בזוגיות עם מישהו ששונה מכם, אז למה שלא תתנסו לחוות את הקשר דרך העיניים שלהם? אל תתפסו את הנרטיב שלכם כתורה מסיני, אלא כנקודת התחלה לשיחה מחדשת.
ענווה: יכול להיות שהתרגלתם להאמין שאתם צודקים והם לרוב טועים. לגשת בענווה משמע שאולי החוויה שלכם היא חלקית, מוטה, ואולי משובשת. צניעות תעזור לכם להבין שלמרות הפער ביכולות, שניכם שווי ערך בזוגיות: "ערן, בחוויה שלי, אני מתפעלת לבד את ארוחות הערב והשכבות. זה יוצר אצלי תחושה שאני קצת אם חד הורית נשואה", היא אומרת עם חיוך קטן. ערן הנהן והקשיב.
דגשים עבור השוכח/ת
אם התעייפתם מלשכוח, להתבלבל או פשוט לא להתעקש על החוויה שלכם, ותרצו שגם הנרטיב שלכם יישמע - הנה כמה טיפים שיעזרו לכם להיפגש עם יקירכם בגובה עיניים.
תיעוד: כדי שתוכל להשתמש אפקטיבית בביטוי "בחוויה שלי", אני מציע לכם לכתוב דברים. כן כן, זה אולי נשמע פשטני, אבל הדרך להיגמל מאמנזיה סלקטיבית היא להתחיל לכתוב. הכתיבה היא קודם כל בשבילכם - לדעת שהחוויות והעמדות שלכם הן אמיתיות ולגיטימיות. כמו כן, כתיבה תעזור לכם לרכך את מנגנון ההגנה של הַשִּׁכְחָה, וביטחון שאתם מחוברים ומודעים למה שקורה. התיעוד יעזור להישאר בכבשן האינטימיות ברגעי מתח.
דיבור ישיר: תרגלו דיבור ישיר באופן ברור ובהיר. תקשורת ישירה חשובה במיוחד כשהחוויה או הדעה שלכם לא תואמת את הנרטיב של הזוכר/ת.
ביטחון: מכיוון ששנים לא "זכרתם", ייתכן ובהתחלה לא תהיו בטוחים בלגיטימיות החוויה שלכם. לכן חשוב שתפגשו עם יקירכם ממקום יציב ובטוח ותסמכו על עצמכם. בגלל הליהוק ההיסטורי שלכם כ"השוכח/ת" - כשתתחילו להאמין בחוויה שלכם יהיה שינוי זוגי עמוק. לכן אל תצפו למחיאות כפיים בהתחלה מיקיריכם. "יסמין, אני שומע את מה שאת אומרת. חשוב לי שתדעי שבחוויה שלי אני מאוד מעורב פשוט בדרך אחרת. נכון שאני לא עוזר עם הבישולים, אבל אני מושקע בשיעורי הבית והחוגים שלהם. חשוב לי שתביני את זה".
אם תשכילו להשתמש נכון בביטוי, עם הזמן תתחילו להיפגש יותר דווקא בחוסר ההסכמה: תאלצו לשאת פערים בחוויות ובתפיסות שלכם, מבלי להחליט מי צודק ומי טועה. צפו לשסעים ומתחים המסמנים שאתם משנים את הריקוד הזוגי ההיסטורי וצועדים לעבר קשר מובחן המכיל ריבוי (גם וגם). זכרו שאנחנו מתאהבים ביקירנו בשל הדמיון, אבל מה שמשאיר אותנו מעניינים ומעוניינים הוא דווקא השוני. להיפגש בשוני, הוא מה שמחייה ומצמיח את הקשר. אל תפחדו לא להסכים. הדרך לחופש זוגי עוברת דרך הכרה וחגיגה בשוני הלגיטימי ביניכם.