כל כך הרבה מתח ולחץ יש לנו סביב החג הזה. בכל שנה מחדש, תחושת המתח והלחץ מתחילה שבועות רבים לפני ליל הסדר. המחשבה על ילדים בחופש כה ארוך מלחיצה אותנו (מה עושים איתם כל כך הרבה ימים?). תחושת הלחץ מהניקיונות והבישולים, ושהכול צריך להיות מוכן ומתוקתק עד לערב החג. אבל האמת היא שהמתח שלנו סביב ערב החג עוד מתחיל הרבה קודם, כשרק דילמת ה"איפה עושים את החג" עולה על השולחן. יש הרבה מתחים ודילמות סביב החג הזה, והמצב בארץ היפה שלנו לא תומך בנו בחג הזה.
אז מה בכל זאת אפשר לעשות (ולהיות) כדי לעבור בטוב ובנעים את החג הזה?
לעשות את הטוב בעינינו ולהיות שלמים עם ההחלטה שלנו. הילדים יקבלו את מה שיבוא. אם אנחנו נרבוץ כל היום בבית, אבל יהיה לנו נעים, בלי רגשות אשמה או מצפון, גם לילדים שלנו יהיה נעים וטוב. מצאו זמנים ופעילויות נעימות גם בתוך הבית, בלו זמן איכותי עם הילדים, זו הזדמנות נהדרת גם לבלות עם כל ילד בנפרד. גם שעה נעימה ביחד זה עולם ומלואו עבור ילד! אם החלטנו לצאת לטייל, אפילו במקומות הומים וצפופים, וניהיה שם עם הרבה סבלנות, אורך רוח ויכולת הכלה, הילדים שלנו ייהנו גם שם. הכינו תוכנית ליציאה מהבית, והיו גם גמישים וספונטניים כי יש הרבה אילוצים בדרך.
סליחה לעצמי. לעיתים אנחנו מגיעים לערב החג עם הרבה רגשות אשם, על הניקיונות שלא הספקנו, על מי שאיכזבנו ושלא הצלחנו לעשות איתו את החג, על מה שתכננו ולא יצא לפועל. הסליחה העצמית היא חשובה מאוד לעצמנו, כי אם אנחנו כועסים על עצמנו, אנחנו עשויים לכעוס גם על הילדים שלנו, על כל התנהגות מעצבנת שהם עושים. איך סולחים לעצמנו? מכירים בטעויות שלנו, באכזבות שלנו, בהחמצות שלנו ובוחרים לסלוח לעצמנו. כל יום מחדש הסליחה העצמית מחליפה את הכעס שיכול לכווץ לנו את הלב. כשאנחנו סולחים לעצמנו על זה שאיכזבנו את ההורים שלנו למשל, שלא באנו להתארח אצלם בחג, אנחנו פנויים ליהנות מהחג שלנו, בלי תסכול ורגשות מצפון.
תיאום ציפיות עם עצמי ועם בן הזוג שלי. כולנו כבר יודעים ומוכנים לכך שהחג הזה הוא לא רק שמח ואביבי. יש בו הרבה אתגרים אישיים ומשפחתיים, גם של המשפחה שיצרנו וגם של המשפחה הגרעינית שלנו, ממנה באנו - ולא משנה בני כמה אנחנו. מערכת ההפעלה שלנו ערה ורגישה במיוחד בזמנים של התכנסויות משמעותיות, חגים למשל. איך עושים תיאום ציפיות עם עצמנו? היכולת שלנו לזהות את ה"בורות" ואת הדברים שעלולים להפריע לנו בחג הזה. איזו חמה תגיד עליי משהו ואהיה מופעלת? אני מכינה את עצמי. איזו דודה תעיר לילד שלי? אני מודעת לזה ואני מכינה את עצמי רגשית לעניין. מה יכול לעזור לנו שם? אולי מנוחה טובה לפני ערב החג, אולי לתכנן תוכניות נעימות בחג הזה, אולי משהו משפחתי שיכול לעזור לנו, אולי אנחנו זקוקים גם לרגע עם עצמנו בחג הזה. שתפו את בני/בנות הזוג שלכם, אם יש כאלה, בתחושות שלכם, ספרו להם מה מפעיל אתכם, תהיו בזה ביחד. תוכלו לתמוך שם האחד בשנייה, בדיוק כשהדודה אומרת משהו לא נעים לילדים שלכם, למשל.
תיאום ציפיות עם הילדים שלנו. להשמיע להם מה אנחנו רוצים שיקרה בחג הזה, להסביר ולספר להם מה הולך להיות, מה הולכים לעשות, איפה הולכים לעשות את ליל הסדר, איך הוא עשוי להיראות. ובכלל, שתפו על התוכניות שלכם בכל הימים האלה שלפנינו. להקשיב לילדים שלנו ולמה שהם רוצים שיקרה בחג הזה, מה חשוב להם, מה הם ממש לא רוצים שיקרה. לעשות תכנון משפחתי, שכולל את כולם בחג הזה. כי לכל אחד יש רצונות וצרכים שונים בחג הזה.
לא לפסוח עליי. החג הזה עסוק כולו בנתינה מאוד גדולה, לבית שלנו, לבישולים, למשפחה שלנו, לילדים שלנו. כשאנחנו יכולים למצוא מקומות שבהם אנחנו מזינים את עצמנו, דואגים לעצמנו למנוחה טובה, אוכל מזין, דברים שעושים לנו טוב ושמח על הלב. פנו לעצמכם זמן להיות עם עצמכם בחג האינטנסיבי הזה, רגע של מנוחה ומפגש עם עצמכם. כשאנחנו מזינים את עצמנו - אנחנו הורים יותר טובים, כשאנחנו לא שוחקים את עצמנו, יודעים לבקש עזרה או למצוא לנו רגעים של שקט - אנחנו הורים טובים יותר.
להודות על ה"יש" ועל הקיים. הכי קשה בעולם ברגעים של לחץ וכעס, להודות על היש והקיים בחיים שלנו, להודות על המשפחה שלנו, על הבית החם שיש לנו, על האוכל הטעים, על הזמנים המתוקים עם הילדים שלנו. להיות עסוקים בהודיה ובתודה וביש ובקיים יכול להפוך את החג הזה לנעים וקל יותר.
לחבק את הילדה הפנימית. המפגש הזה עם משפחות המוצא שלנו יכול מאוד להפעיל אותנו ולנהל אותנו. מה יחשבו עלינו בערב החג אם הילדה שלנו צועקת? מה יגידו עלינו ועל ההורות שלנו אם הילד שלנו בחר ללבוש פיג'מה בערב החג או לא להגיע בכלל? בעצם בערב החג הזה אנחנו גם הורים לילדים שלנו ומנסים לעשות את הכי טוב שאפשר, אבל! אנחנו גם ילדים של ההורים שלנו, והילדים של הדודים שלנו, ואנחנו יכולים להיות שם מאוד מופעלים, מרצים, מרגישים אשמה, או לא מספיק טובים. התגובות שלנו יהיו שונות ליד המשפחה המורחבת שלנו וגם הילדים שלנו עשויים להתנהג אחרת ליד המשפחה המורחבת. לזהות את מה שמפעיל אותי, את מה שעושה לי לא נעים, לנשום ולספור עד עשר ולא לתת לזה לנהל את ההורות שלי.
השלמה עם ההחמצה. לפעמים אנחנו מגיעים לחג הזה, שהוא ראש השנה על פי המקרא, עם תחושות פספוס, החמצה, על מה שהיה יכול להיות - יכולנו לטוס לחו"ל, יכולנו לצאת לקמפינג, יכולנו לנסוע לפני הפקקים. כשאנחנו נשארים בתחושת ההחמצה, התסכול שלנו גדל ואיתו מגיע גם הכעס. השלימו עם הבחירות שלכם, בחג ובחיים בכלל, וכך תגיעו לחג הזה נקיים רגשית (עד כמה שניתן).
חג שמח, נעים ואביבי, שישובו אלינו במהרה.
הכותבת מלווה תהליכי ריפוי וצמיחת יחסים במשפחה מדריכת הורים, מלווה זוגות, אמהות ואבות במשברי החיים.