במשך 484 ימים הוחזק ירדן ביבס בשבי לאחר שנחטף בבוקר שבעה באוקטובר. גם אשתו שירי ושני ילדיהם, אריאל וכפיר, נחטפו ולגורלם קיים חשש כבד במערכת הביטחון. אתמול (שבת) ירדן שוחרר וחזר הביתה ביחד עם קית' סיגל ועופר קלדרון כחלק מהפעימה הרביעית של עסקת החטופים שהחלה לפני כשבועיים.
הבוקר (ראשון) סיפר אורן לאופר, חבר ילדות של ביבס, ליואב לימור ונסלי ברדה על התחושות המעורבות שעלו בו כשצפה בחברו משתחרר מהשבי. "הדמעות שהיו לנו עד היום התחלפו בדמעות של שמחה, הרבה זמן לא בכינו מאושר", אמר ונזכר בשידור מאתמול: "לראות אותו על הרגליים היה רגע מטורף. בחיים לא חשבנו שנראה את השם שלו על מסך הטלוויזיה ופתאום הוא ומשפחתו הפכו להיות בעל כורחם הסמל של שבעה באוקטובר".
"לא יודע מה הוא יודע ומה לא, מקווה שייצא לנו בקרוב לפגוש אותו", המשיך לאופר. "זה לא ירדן, ראינו אתמול מישהו אחר. ירדן הוא בן אדם ביישן, חייכן והומוריסטי. לראות אותו בלי חצי חיוך ועם פחד ודאגה בעיניים היה מחזה מאוד קשה".
הייתה חרדה שירדן יחזור לפני שירי והילדים ושלא ידעו לסגור לו את הפאזל.
"אף אחד לא ידע לסגור לו את זה. השאלה הראשונה שלו הייתה עליהם, מי שצריך לתת לו את התשובות ייתן לו".
אמרת שזה לא אותו ירדן. מה ראית בעיניים שלו?
"בעיקר חרדה ודאגה, נראה מפוחד ומבוהל. זה לא היה הירדן שאני זוכר, מקווה שיחזור לעצמו. לראות אותו מחייך כשהוא פגש את המשפחה שלו היה רגע שכולם פרצו בו בבכי. מי שלא מכיר אותו לא יודע עד כמה הוא בן אדם מצחיק וטוב".
"גדלתי בקיבוץ סופה, בשנים האחרונות גר במושב פטיש", אמר חברו של ביבס מאז שהיו צעירים וסיפר על פעולותיו בשבעה באוקטובר: "השתתפתי בחילוצים ועבדתי קשה בנובה. כשחזרתי הביתה פתחתי את הטלגרם והסרטון הראשון שראיתי היה של שירי והילדים. נשאר לנו עוד חבר מהשכבה להילחם עליו, דוד קוניו, מקווה שהוא הבא בתור. לא מוותרים על אף אחד עד שכולם יחזרו, אי הוודאות יותר קשה מהכל".
"שלושה רבעים מהלב שלנו עדיין חסרים"
אמש (שני), יומיים לאחר חזרתו של ירדן, נשאה משפחתו הצהרה לתקשורת. "עברנו 484 ימים של חרדה ואי ודאות, עכשיו ירדן בבית. הוא פה וגילינו מה שידענו: הוא חזק ומדהים. ירדן שלנו בבית סוף-סוף. התרגשנו לחבק אותו לדעת שהוא בטוח. אנחנו מחבקים ולא מאמינים שהוא פה. הוא מתאקלם ולומד על כל מה שקרה, יש הרבה ולא הכל קל. אנחנו לוקחים כל יום בעתו, בקצב שלו ומלווים אותו בדרך", אמרה אחותו עופרי.
"ירדן מספר שעבר מקומות רבים בזמן שהיה בשבי, הוחזק בתנאים קשים. הוא איבד מסת שריר ניכרת וכמעט שלא נחשף לאור שמש. ירדן מגלה גם שהוא איננו אנונימי יותר וכמה שהוא והמשפחה שלו אהובים. זה מרגש אותו אבל גם לא קל להתמודדות", המשיכה. "הוא מגלה על המאבק להשבתם ומוסר את תודתו הכנה לכולם. באופיו הצנוע הוא מבקש לשמור על פרטיותו ואנו מבקשים לכבד את בקשתו".
לצד השמחה על חזרת אחיה התייחסה עופרי ביבס לדאגה לשירי, אריאל וכפיר. "אחי חזר אבל גיסתי והאחיינים שלי לא. ירדן שואל לגביהם ולי אין תשובות בעבורו. אני דורשת מראש הממשלה וצוות המשא ומתן לספק לו ולנו את התשובות. מגיע לו אחרי כל מה ששרד. ירדן פה אבל אנחנו עדיין חסרים מאוד, גם המסע שלנו לא יושלם עד שנקבל ודאות באשר לגורלם של שירי והילדים, ועד ש-79 חטופים נוספים יהיו בבית. סליחה ירדן שלקח כל כך הרבה זמן, סליחה שאתה פה אבל המשפחה לא. אנחנו לא מוותרים עליהם, לא מאבדים תקווה. שירי, אריאל וכפיר, אנחנו כל כך מתגעגעים ומחכים, מעכשיו יחד עם ירדן".
גם אחותה של שירי, דנה סילברמן סיטון, התייחסה לתחושות המורכבות. "הצלחתי לחזור מעט לנשום אחרי 15 חודשים של גיהינום בהם איבדתי את הוריי, חבריי ואחותי הקטנה והיחידה שנחטפה עם משפחתה לעזה. ירדן חזר ואני מאושרת שזכיתי לחבק אותו, לשמוע אותו. המבט שלו זהה לשלי ויש לנו שאלה אחת: איפה שירי והילדים?", אמרה. "שלושה רבעים מהלב שלנו עדיין חסרים. לא נקבל יותר את אי הוודאות, אנחנו דורשים תשובות, דורשים אותם בחזרה. זו החובה של המדינה כלפינו. שירי והילדים נחטפו מהבית עם פיג'מות כמו שכל העולם ראה. המדינה כשלה בהגנה וכושלת בהחזרתם, לא עוד. זה האחריות של המדינה כלפי כל משפחתנו וכלפי כל אזרחי ישראל".