זוגות צעירים לא ממש יודעים מה מצפה להם. האהבה פורחת, העתיד נראה ורוד ומשמח, החיים עוד לחלוטין לפניהם. ואז, הם הולכים בדרך שבה כמעט רוב האנושות הולכת בה, ומביאים לעולם צאצאים. מצעירים בעלי חזון ואופטימיות, הם הופכים לגושי עייפות כרונית והתמוטטות עצבים. אמהות, כידוע, חוות משבר גדול יותר. הן המטפלות העיקריות בילדים, עובדות במקביל על קריירה במשרה מלאה וגם – פשוט אין דרך להתחמק מזה – מנהלות ביד רמה את הבית. מה שמוביל לתשישות קשה שתמיד הייתה מנת חלקן של נשים שהפכו לאמהות.
אבל לא כל דור של אמהות חווה את אותם קשיים, מתברר. אמהות בנות דור הבייבי בום מעולם לא ציפו שהאמהות שלהן תהיה לא קשה ומאתגרת, אבל בשל היעדר שיח פתוח על חרדה, דיכאון ודיכאון אחרי לידה, הן מעולם לא יכלו לחלוק את הקשיים שלהן. אמהות מדור ה-X היו צריכות להוכיח שהן יכולות לעשות כל מה שגברים יכולים – בעוד שהבומריות היו בחלקן הגדול עקרות בית (לא שזה לא מוביל לדיכאון קליני), הרי שבנות דור ה-X כבר הביאו לעולם ילדים עמוק בשיח השוויון, אז הן נטלו על עצמן עוד ועוד מטלות ומשימות.
ואז הגיעו המליניאלז. נשים שגדלו בשנות ה-80 וה-90, שבממוצע כבר למדו בקולג' במספרים גבוהים יותר מאשר גברים, התחתנו מאוחר יותר ודחו הבאת ילדים לעולם. לפעמים הן העדיפו את הקריירה על משפחה, ולפעמים הן פשוט לא יכלו להרשות לעצמן להקים אחת כזאת, בין חובות לאוניברסיטה, יוקר המחיה ובאופן כללי הרבה פחות הון מאשר בדורות הקודמים. יש גם יתרונות – הגברים שלצדן גדלו בדור שמודע קצת יותר לחוסר האיזון המשפחתי והביתי בין המגדרים.
אבל אמהות מילניאליות חוות קשיים מסוג מאוד מסוים, והן אפילו לא זוכות להכרה בהכבדה הזו. במקום זה, הן זכו לערימות של רילז מפולטרים, שמספרים להן כמה אמהות היא דבר קסום, וכמה חשוב להכין לילדים חמאה חבוצה ביתית על לחם שאור ביתי ולקשט את הבית, ולהכין לילדים צעצועים סנסוריים ביתיים ופשוט להיות מושלמת ומוצלחת ונכונה. "אבל אחד לא באמת דיבר על הנטל של המדיה החברתית, על זה שחלק מאוד גדול ממה שאנחנו חווים בתור הניסיון והחיים של אנשים אחרים, גורם לנו להרגיש פשוט פחות טובות בכל אספקט", אומרת ברנדל מילס קוקס, 38, ואמא לשניים, לניו יורק טיימס. "אף אחד לא מדבר על היומיום האמיתי, על החיכוכים התמידיים שיש לך עם בן הזוג על איך אתם מגדלים את הילדים". קוקס היא חוקרת, פרופ' לתקשורת באוניברסיטת האוורד, והיא הייתה שמחה אם האמא הבומרית שלה הייתה יושבת איתה לשיחה כנה על הרגעים שבהם "את פשוט רוצה להיכנס לחדר ולבכות".
כאילו צועדות קדימה, בפועל לא
לאחרונה, כפי שעולה מהכתבה בניו יורק טיימס, חוות אמהות מילניאליות משבר אמצע החיים. הן עשו ילדים מאוחר יותר, ויש לפניהן שנים רבות נוספות של אימהות. לחלק מהן קשה להשלים עם הפער בין החזון של איך תיראה האמהות שלהן, כפי שהיא משתקפת ברשתות, לבין המציאות האכזרית שהן לא התכוננו אליה. עבור הרבה מהן, הקושי גם נעוץ בצורה לשמור על פסאדה של עליזות וקלילות, בעודן מתפוצצות בשקט מבפנים. מחקרים כבר הראו שאמהות משפיעניות, מה שנקרא momfluencers, הן בעלות אפקט שלילי על הבריאות המנטלית שלנו, והן מעלות את תחושות החרדה והקנאה אצל נשים רבות.
ויש עוד זווית שמוסיפה לקושי: הרבה יותר מילניאליות מסיימות תואר ראשון ושני, ומשיגות הרבה יותר מאשר אחיותיהן לדורות הקודמים. "ואז, מי אלה שעדיין צריכות לעבוד כשהן מקיאות בטרימסטר הראשון", אומרת ג'ין טוונג, פרופ' לפסיכולוגיה מאוניברסיטת סן דייגו ואם לשלושה. "הציפייה המגדרית מהנשים אלה עדיין קיימת, למרות שהן כל כך מתקדמות". כן כן, מילניאליות אולי מצפות לחיים יותר הוגנים מגדרית בהקשר של בית ומשפחה – הרי כולם מדברים על זה כל הזמן חייבת להיות התקדמות בנושא. אבל בפועל, הן עדיין עושות את החלק הארי של הטיפול בבית ובמשפחה, והנושאות העיקריות בנטל הדאגה – כל הניג'וסים הקטנים והגדולים של לרשום את הילדים לקייטנה, לקבוע תורים, לקנות נעליים כי הילד כבר גדל.
בסופו של יום, כשהמליניאלז קפצו לתוך האמהות, הן עשו את זה ביחד עם פלטפורמות כמו פינטרסט ואינסטגרם, מה שהפך את זה ליותר מדי קל להשוות איך הן ביחס לאמהות אחרות. "זה מאוד מאוד קשה לא להפנים את הציפיות האלה, למרות שאני מבינה שהרבה מבוים, ולצפות מעצמך להיות יותר שווה", אומרת לטיימס סופי בריקמן, סופרת שחוקרת את האמהות של המאה ה-21. "אני מרגישה רע עבור מילניאליות, שהן צריכות להתמודד עם זה", אומרת טוונג, בת דור ה-X, כשהיא רואה תמונה של משפיענית שרק ילדה, מאופרת ולבושה לעילא. כנראה שאין פלטפורמה הוא האק הורי שיכול להוציא את אמהות הדור מההשוואות, הקנאה ותחושת החוסר סיפוק שהפלטפורמות האלה מביאות. עכשיו רק נותר לראות איך יתמודדו עם זה אמהות דור ה-Z.