בשעות האחרונות הותר לפרסום כי מאיר (מירו) ווקנין, בן 56, הוא אחד ההרוגים בפגיעת הטיל שפגע בראשון לפנות בוקר בבניין בשכונת מגורים בבת ים. ווקנין הותיר אחריו אישה ושלושה ילדים. במקביל, אותרו שני נעדרים נוספים: בלינה אשכנזי (94) ומיכאל (מיקי) נחום (61). בסך הכול נהרגו שמונה בני אדם במטח לעבר בת ים, אך הליך זיהוי הנעדרים טרם הסתיים.

בתו של מאיר, ליבת, חולצה מהבניין ונפגעה גם היא מההדף. בשעות שבהן עוד קיוותה שאביה יימצא חי, היא שיחזרה את רגעי האימה: "אבא שלי היה בפנים והוא לא הספיק לצאת", סיפרה. "אחי נכנס לקחת אותו ואז הגיע הפיצוץ. הדף מטורף, אח שלי נפצע, הכלבה נפצעה, ומחפשים את אבא שלי עכשיו".

היא ציינה כי הם היו שישה בבית: ליבת, שני אחיה, הוריה וסבתה, וגם הכלבה. "כולם יצאו מהמיטות כשהייתה אזעקה, אנחנו גרים בקומה שנייה ורצנו לממ"ד הקומתי", היא מתארת. "הטיל נפל על החדר שלי. צעקתי לכולם לצאת. כשיצאתי צעקתי: 'תצאו, אזעקה!' ולא הספקתי לראות את אבא".

"אני לא זוכרת איפה בדיוק אבא היה באותו רגע", שיחזרה ליבת. "אני רק זוכרת את אחי צועק ואת אמא שלי מנסה להיכנס. לא היה אוויר, הכול היה מלא דם ופיצוצים. היינו במין חדר פנימי, בלי דלת שמגנה, שגם היא התפוצצה. המקלט נמצא בקומת הקרקע, אבל נשארנו בממ"ד בקומה שלנו".

היא מספרת שכשניסתה לחזור, כבר לא היה לאן. "היה הדף מטורף, אחר כך ניסיתי לפתוח את הדלת של הבית וראיתי שאין בית". בשעות הציפייה הקשות, ליבת עוד החזיקה בתקווה כי אביה יימצא בחיים: "אבא שלי בפנים, לא מוצאים אותו בינתיים. ימצאו אותו, בעזרת השם. הוא בחור גדול וחזק, ימצאו אותו". בהמשך, כאמור, הגיעה הבשורה הקשה: גופתו של מאיר אותרה בזירה ללא רוח חיים.

תומר, אב לשישה ילדים, חבר ושכן של ווקנין, מספר: "מירו היה שכן טוב, בנאדם שמחייך לכל אחד ומכבד כל אחד. הוא היה אחלה גבר. כשאשתי נפטרה, הוא הראשון שבא אליי הביתה לעזור לי". תומר מספר כי ווקנין היה איש משפחה משכמו ומעלה. "יש לו ילדים טובים, מחונכים, והוא דאג שיהיה להם הכול. הוא ואשתו קרן – זוג מקסים. כל כך חבל לי עליו", הוא מוסיף בצער.

תומר התגורר בבניין מול ביתו של ווקנין בעשור האחרון. גם הבניין שלו נפגע, וכעת הוא וששת ילדיו מפונים. "הכול הרוס", הוא אומר. "אי אפשר אפילו לעלות הביתה ולהוציא דברים". הוא מוסיף כי את ששת ילדיו הוא מגדל כיום לבד. "מירו תמיד אהב לעזור, היה מחייך ומחבק בכל הזדמנות". דבר מותו של ווקנין נודע לתומר מפוסט שהעלה אמש אחיו של מאיר. "תמיד אזכור אותו מחייך", הוא אומר.

חן הכירה את מאיר לפני 4 שנים, כאשר היה מנהל האחזקה במתנ"ס כנרת בשכונת שיכון וותיקים בבת ים. "הוא היה מטפל בכל מה שהיינו צריכים, תמיד היה זמין עבורנו", מספרת חן. "תמיד ניאות לעזור ברוגע. הילדים מאוד אהבו אותו, כולם אהבו אותו. הוא סייע לכל מי שביקש ממנו". על הקושי לעכל את הטרגדיה הקשה, היא אומרת: "קשה לתפוס שאדם שהיית איתו בקשר שוטף, עם המשפחה והילדים, פתאום לא פה – ובנסיבות ממש טרגיות".