בבוקר השבעה באוקטובר, כשהחל ירי הטילים, שני בן עמי ז"ל וחבריה ניסו לצאת מהאזור. בשל העומס בדרכים, הם חזרו לשבת ליד האוהל שלהם ונהנו מרגעים אחרונים של צחוק ושמחה. כשהחל הירי באזור המסיבה, הם נכנסו לרכב אך נתקלו בפקק.
בשעה 08:25 החברים ניר מדמון ז"ל ושוהם תורג'מן ז"ל, שישבו במושב הקדמי, נרצחו מול עיניהן של שני ועדן אבדולאייב ז"ל. השתיים הסתתרו במשך שעה וחצי במושב האחורי. העשן מהרכבים השרופים סביבן לא אפשר להן לנשום, והן ברחו אל מיגונית קטנה במרחק צעדים ספורים. במיגונית הן פגשו לראשונה את חנן עמאר ז"ל ועופר אודי ז"ל שהסתתרו שם. בשעה 09:45 הגיעו מחבלים ורצחו את ארבעתם.
למשפחת בן עמי כמעט ולא היה קשר עם שני בשבעה באוקטובר. הם ידעו רק דבר אחד - שהיא נרצחה בתוך המיגונית. בימים הראשונים לאחר הטבח, החלו להגיע למשפחה סרטונים שבהם צולמה שני עם חבריה.
"דרך כל המידע שקיבלנו התחלנו להרכיב תמונה של מה שקרה לה", מספרת נופר בן עמי, אחותה של שני. לאחר איסוף עדויות מחברים, הצליחו בני המשפחה לשחזר את המסלול שבו עברה שני, כשהתחנה האחרונה הייתה אותה מיגונית שבה נרצחה יחד עם עדן, חנן ועופר.
"לא ראיתי אותה בפעם האחרונה"
"ידענו שהמיגונית קטנה מאוד, וממוקמת בכניסה לחניון רעים ליד השלט של החניון. היא הייתה כל כך קטנה שהם אפילו לא זרקו לשם רימונים אלא פשוט ירו בהם", אומרת נופר. המידע שהיה למשפחתה אודות המיגונית נשען על סרטון שצולם במקום לאחר שפונו הגופות, שאותו קיבלו כבר במוצ"ש ה-7.10.
נופר משתפת בקושי האדיר לעכל את האובדן של שני. "המוות שלה מופשט עבורי. היא לא דיברה איתנו באותו יום, לא ידענו מה חשבה או הרגישה". לדבריה, המשפחה לא הורשתה לראות את גופתה של שני לפני ההלוויה, בשל תנאי קירור לא הולמים.
"רק צילמו את הקעקוע שהיה לה ביד, לא היה לי שום דבר מוחשי. ביום אחד אומרים לי שהיא מתה וזהו, נתלשה מהחיים שלנו. היה חשוב לי לראות אותה, התעקשתי והם התנגדו. לא ראיתי אותה בפעם האחרונה, וזה לא נותן לי מנוח עד היום".
ארבעת החברים שהיו עם שני במסיבה לא חזרו, ולא נשאר אף אחד שיספר את סיפור הבריחה שלה ומה שעברה ברגעי חייה האחרונים. "אנחנו תמיד היינו קרובות ומלוכדות, אבל כנראה שהפאניקה הייתה עצומה וגם חוסר הבנה של הסיטואציה. אולי היא לא רצתה להדאיג. למרות שהיא תמיד הייתה עם הטלפון שלה, היא לא ענתה. כנראה שהייתה בחרדה תהומית".
כשלושה שבועות אחרי השבעה באוקטובר, משפחתה של שני בן עמי החליטה לנסוע יחד לאזור רעים כדי לנסות ולשחזר את מסלול הבריחה של שני.
"הוכנסנו למתחם שהיה סגור על ידי הצבא", מספרת נופר. "בשטח המסיבה לא נשארו כמעט שרידים, אלא רק סימני שריפה של המכוניות שהוצתו. החפ"ק היה תלוש ועף ברוח. באזור הקאמפינג זיהינו טור של שלושה עצים, שם שני ישבה עם חבריה".
משם התקדמה המשפחה לעבר שביל עפר, שמוביל לכניסה לחניון. "המכוניות פונו ולא יכולנו לראות את הרכב שהתחבאה בו, וכשהתחלנו לחפש את המיגונית שבה היא נרצחה - גילינו לתדהמתנו שהיא פונתה".
"זה המקום המוחשי היחיד שנשאר לי ממנה – וגם אותו לקחו"
משפחת בן עמי החלה לברר בכל מקום אפשרי להיכן פונתה המיגונית. "לחיילים לא היה מושג. אחד מנציגי המשפחות השכולות סיפר שהמיגונית הוצבה בכלל עבור עובדי קק"ל, לא עבור המסיבה. אז למה בכלל לפנות אותה? אין עוד מיגונית בשטח".
נופר פנתה בתחילה להפקת נובה, שם נמסר לה שהמיגונית לא באחריותם. הקב"ט של המועצה האזורית אשכול הפנה אותה לאוגדת עזה. "כל המיגוניות שהיו לאורך כביש 232 נשארו על מקומן. לא ברור למה דווקא המיגונית הזו הוסרה".
גם משפחותיהם של חנן עמאר, עופר אודי ועדן אבדולאייב ניסו במקביל לבדוק מה עלה בגורל המיגונית. "התחנה האחרונה בחיים שלהם פשוט לא קיימת. יש למקום הזה ערך רגשי, של עיבוד המוות שלהם. זה המקום המוחשי היחיד שנותר לי משני וממה שעבר עליה - וגם את זה לקחו".
חיפוש ללא תשובות
מערכת mako החליטה להירתם לעזרתה של משפחת בן עמי, כדי לסייע לה לאתר את המיגונית שנעלמה.
הגורם הראשון שפנינו אליו היה אוגדת עזה - נמסר לנו שהנושא בבדיקות ונעשו ניסיונות להצליב מידע עם אנשים ששהו באזור. עוד באוגדה טענו כי למרות הכאוס ששרר באזור, לא הייתה הנחייה אוגדתית וחטיבתית להעביר מיגונית.
ממשטרת ישראל מחוז דרום נמסר כי פיקוד העורף מחוז דרום אחראי על השטח, ולכן הם אלה שאמורים לדעת היכן המיגונית.
פיקוד העורף טען שאף אחד לא יודע שום דבר בנושא, ושהמיגונית באחריותה של אוגדת עזה.
קק"ל עדכנו אותנו שמשרד התחבורה היה אחראי על חידוש וצביעת המיגוניות, ולכן זה הגורם שעשוי להיות אחראי על העתקת המיגוניות ממקומן.
משרד התחבורה הפנה אותנו לחברת נתיבי ישראל.
נתיבי ישראל טענה שלא היא הזיזה בפועל את המיגונית, ושרק לאחר 102 יום החברה החלה לנקות את המיגוניות על פי בקשת המועצה, וסייעה רק בפינוי כלי הרכב. החברה הפנתה אותנו לחברת דיאלוג - ספקית של החברה הממשלתית לתיירות ומשרד המורשת, אשר אחראית על אתר הרכבים.
דיאלוג טענו שלא הגיעה שום מיגונית, ולמעט מיגונית חדשה שקיבלו בסביבות ספטמבר 2024 מהקרן לידידות, לא הועתקה ממקומה אף מיגונית. בכל אופן, לטענתם, המיגונית נמצאת בשטח של קק"ל, ולכן הם אלה שאמורים לדעת מה עלה בגורלה. החברה הפנתה אותנו ליחידת להב 443.
להב 443 - לאחר בירור עם אחד החוקרים שמרכז את העדויות באזור רעים, נמסר כי גם להם אין קצה חוט, וקק"ל הפנו אותנו שוב לאוגדת עזה.
"בסך הכול נרצחו כאן שלושה אנשים"
נופר נחרדה כששמעה על צביעת המיגוניות. "יש בזה חוסר רגישות מוחלט, כאילו מנסים לטשטש את הסיפור. זה בדיוק כמו לפנות את המיגונית שבה נרצחה שני והייתה מכוסה בדם שלה, מבלי לברר עם המשפחות של הנרצחים. יש בזה אקט של זלזול, מרגיש לנו שאנשים חשבו ש'בסך הכול' נרצחו כאן שלושה אנשים".
לדבריה, המיגונית יכלה לשמש כאנדרטה עבור משפחות הנרצחים. "רצינו להגיע למקום האחרון שבו אחותי הקטנה נשמה את נשימותיה האחרונות. לקחו סיפור חיים של שלושה אנשים צעירים שנרצחו בנסיבות מזעזעות ופשוט העיפו את זה עם מנוף".
במקביל לחיפושינו, בעקבות הפוסט שפרסמה נופר ברשתות החברתיות על המיגונית האבודה, פנה אליה נציג מארגון שמשקם את אזור רעים. "הוא סיפר לי שביקשו ממנו לאסוף מיגונית מאחד ממוקדי האירוע, כי רצו לשפץ את האזור והמיגונית הפריעה לשיפוץ. הוא ניסה לברר אם הדבר נעשה באישור משפחות הנרצחים, נאמר לו שכן למרות שבפועל זה לא היה נכון", מספרת נופר.
היא מוסיפה כי אותו נציג החליט לשמור את המיגונית בבסיס צבאי. "מזל שכך עשה, כי המשפחות התקשרו אליו בבכי ואמרו שהבטיחו להן שלא יזיזו את המיגונית". בסופו של דבר, המיגונית הוחזרה למוקד האירוע. אולם התברר כי לנציג לא היה קשר למיגונית הקטנה ברעים ולא עלה בידו לאתר אותה.
באמצעות דוברות צה"ל, נופר פנתה לנציג מאוגדת עזה שאחראי על הפן הלוגיסטי באזור העוטף, ואף יצאה איתו לסיור בין המוצבים באזור. "חיפשנו במשך כמה שעות את המיגונית, ולא הצלחנו לאתר אותה", מספרת נופר בכאב.
"הוא העלה את הסברה שנציג בדרג ביניים הזיז את המיגונית על דעת עצמו, אולי הוכנסה לעזה, לאחד המוצבים המאולתרים שם. הוא אף הציע שבדואים אשר ניצלו את המצב בימים הראשונים כדי לבזוז, לקחו גם את המיגונית, אך אני בספק. הגעתי לשם מלאת ציפיות, וחזרתי מותשת פיזית ונפשית. זה היה מאכזב באופן שקשה להסביר".
נופר אף ניסתה להפעיל את קשריה האישיים דרך מכר שעובד בכנסת. לאחר שבדק מול פיקוד דרום, הבין שלא יוכל לעזור לה. "נשארנו במבוי סתום. אם מישהו ראה או שמע פיסת מידע שתוכל לסייע, קצה חוט שדרכו נוכל להבין היכן המיגונית שבה שני, עופר, עדן וחנן נרצחו, אנא צרו איתנו קשר".