כשדון קוליש, רופא משפחה מניו המפשייר, קיבל לפני כמה שנים הצעת עבודה מרגשת במיוחד בבית הספר לרפואה בניו יורק סיטי, הוא מצא את עצמו בפני דילמה. "זאת היתה הזדמנות לממש את עצמי, לעשות שינוי אמיתי וגם להגשים חלום - לגור בניו יורק", הוא אומר. הוא היה מוכן לקבל את ההצעה מיד, אבל עבודות החלומות הייתה במרחק חמש שעות נסיעה מהבית שלו ושל אשתו פאטי, והיה לו ברור שהם יצטרכו לשקול את הצעד הזה בכובד ראש.
"מצד אחד, הילדים שלנו כבר גדלו ועזבו את הבית, בית הספר לרפואה שבו עבדתי היה במצב לא יציב כל כך, ורציתי שינוי. מצד שני, אשתי אהבה את העבודה שלה ואת הגינה שלה, ולא רצתה לעזוב", הוא אומר. לבסוף, דון הציע לה תוכנית: הוא יקנה רכב היברידי ויחזור הביתה בכל סוף שבוע. זאת היתה החלטה מאתגרת, אבל למזלם הם כבר היו מתורגלים היטב בקבלת החלטות קשות בעזרת השיטה המיוחדת שלהם.
על פי השיטה שלהם בני הזוג משתמשים בסולם של 0 עד 100. העדפה של 60-40 נחשבת למתונה לעומת העדפה חזקה מאוד כמו 90-10. ואם אין להם העדפה מיוחדת, אפשר פשוט להגיד 50-50. כל אחד יצהיר מה ההעדפה שלו ומה המשקל שלה, והאפשרות עם המשקל המשוקלל הגבוה יותר תנצח.
"אמרתי לה שאני ממש רוצה לנסות את זה 80-20, כי אני מתרגש אבל גם קצת חושש", הוא מספר. אחרי ימים ארוכים של שיחות, היא הסכימה לבסוף. "היא אמרה שגם היא בעד 55-45, כי גם לה יש חששות, אבל שהיא חושבת שאני צריך ללכת על זה. וזהו, ככה פשוט, 135-65, ההחלטה התקבלה".
"להיות הוגנים ושוויוניים"
בני הזוג התחילו להשתמש במשא ומתן המספרי שלהם כשרק החלו לצאת, לפני כ-30 שנה. שניהם היו אז רופאים מתמחים, ועבדו 80 שעות בשבוע, כולל כוננות כל לילה שלישי. בדייט השני שלהם, כשהם זכו סוף סוף לערב חופשי נדיר, הם החליטו לצאת לאכול. היה להם רק להחליט איפה: במסעדה המקסיקנית שקיבלה ביקורות טובות, או במסעדה הסינית שבה היה הדייט הראשון שלהם.
השאלה איפה לאכול נעשתה מהר מאוד לשאלה אחרת, עמוקה יותר: איך להחליט ביחד: "שנינו פחדנו שכל אחד ינסה לנחש מה השני מעדיף וירצה לרַצות אותו", מסביר דון, "ידענו שהשלבים ההתחלתיים של קשר הם חשובים, ולשנינו היה חשוב להיות הוגנים ושוויוניים. רצינו למצוא דרך שבה כל אחד יוכל להביא בכנות את ההעדפה שלו, בלי לפגוע או להשפיע על השני, בעיקר אם ההעדפות שלנו מתנגשות".
מכיוון ששניהם היו טובים עם מספרים, דון הציע פתרון: להוסיף משקל להחלטה. "למשל, אם אשתי בחרה במסעדת הסינית כי היא רצתה לשחזר את ההתרגשות של הדייט הראשון שלנו, זה טיעון הרבה יותר חזק מאשר אם סתם מתחשק לה מוקפץ", הוא מסביר, "גם היא לא יודעת אם אני מעדיף מקסיקני סתם כי מתחשק לי לגוון או כי רוצה כבר המון זמן לטעום את הרוטב הסודי של המסעדה הזאת. לכן, כל אחד מאיתנו צריך גם לציין עד כמה ההעדפה שלו חשובה לו".
כאמור, בני הזוג הסכימו להשתמש בסולם של 0 עד 100 - וכך, המסעדה הסינית נבחרה, רק שקרה שם גם משהו חשוב יותר: "ממש בתחילת הקשר שלנו החלטנו שכל אחד מאיתנו צריך להיות כן לגבי ההעדפות והצרכים שלו, ושההחלטות שלנו צריכות להתקבל שווה בשווה".
לספור זה את זו
השיטה שלהם עבדה מצוין, וכשהקשר התקדם, עלתה התלבטות חדשה – איך לחלק ביניהם את עבודות הבית. "כל אחד מאיתנו מתחבר לדברים אחרים, אני העדפתי לשטוף כלים ולעשות תיקונים בבית, ואשתי העדיפה לטפל בכלבים, לגהץ ולתפור", הוא אומר. לדבריו, אנשים אמנם נוטים לתת למשימות כאלה להתחלק ביניהם באופן טבעי, אבל אם זה לא נעשה בהסכמה מודעת, עלול להיווצר חוסר איזון. "ראינו איך חלק מהזוגות מסביבנו מתחילים להתרחק זה מזו, והבנו שמאחורי ההתרחקות הזאת יש טינה שנוצרת כשאחד מבני הזוג מרגיש שהוא לא מקבל את מה שמגיע לו", מסביר דון.
מכיוון ששניהם בעד תקשורת פתוחה והקשבה, הם התחילו להשתמש בשיטה שלהם גם כדי למדוד עד כמה התנהגויות מסוימות מפריעות להם כדי למנוע הצטברות של רגשות שליליים. "אם אשתי משאירה ערמות של חוטי סריגה על השולחן במטבח וזה מפריע לי 55-45, אני יכול להבליג. אבל אם זה מפריע לי מאוד, למשל 80-20, אני יודע שאני צריך להגיד משהו, כי זאת אחריותי להיות מודע לרגשות שלי ולתקשר לה אותם בצורה ברורה", מסביר דון, "ברור שאם היא הרגע חזרה הביתה מותשת ממשמרת של 36 שעות, אז עכשיו זה לא הזמן, אבל אני גם יודע שאני צריך לדבר איתה על זה בהקדם האפשרי, כי אחרת אני אמשיך לכעוס עליה, וגם היא תכעס עליי כשאני אזיז את הערמות שלה".
עבודות בית ובחירת מסעדות הן אומנם סוגיות קטנות, אבל בני הזוג תמיד משתדלים לסיים כל שבוע באופו מאוזן, כשכל אחד מהם מקבל את מה שהוא רוצה בערך חצי מהזמן - ואם מישהו מהם מתחיל להרגיש שהם לא מאוזנים ביניהם, זה באחריותו. "אם אני מתחיל להרגיש שאשתי מקבלת מה שהיא רוצה יותר ממני, כי היא נותנת להעדפות שלה משקל של 70-30, אולי זה סימן שאני צריך להיות קצת יותר נחרץ לגבי ההעדפות שלי, ולתת להן משקל של 75-25 במקום 60-40. אם אני לא מקבל את מה שחשוב לי זה באחריותי, לא באחריותה", הוא אומר, "אם שנינו הולכים ומקצינים את ההעדפות שלנו ל-80-20 או 90-10, אולי זה סימן שיש מתחת לפני השטח בעיות אמיתיות. במצב כזה הסכמנו שנלך לטיפול זוגי אם נצטרך, וזה באמת קרה פעם אחת".
גם בהחלטות הגדולות
"השיטה הזאת עובדת הכי טוב בהחלטות מהירות, למשל איזו ספה לקנות, לאיזו עמותה לתרום, האם לוותר על בית קפה שיש בו תור ארוך", אומר דון, אבל המבחן האמיתי הגיע כשהם היו צריכים לקבל החלטות גדולות יותר: "למשל מתי לצאת לחופשה ואיפה, אם לקנות בית גדול יותר, להתחתן, להביא ילדים, לעבור דירה". לדבריו, ככל שההחלטות נעשו משמעותיות יותר, גם הצורך שלהם להיות כנים וברורים גדל, ולכן השיטה היתה יעילה במיוחד: "לאשתי היה חשוב מאוד שבבית שלנו יהיה לה מקום לגנן, אז היא אמרה 80-20. אני העדפתי שלא יהיה לנו הרבה דשא לטפל בו, אבל נתתי לזה הרבה פחות משקל, 60-40", הוא מדגים.
דון מדגיש שלא היתה להם דרך לדעת את כל זה בלי לדבר. "אנחנו אוהבים זה את זו, רק שאף אחד מאיתנו לא קורא מחשבות", הוא אומר, "אהבה זה לא אומר לדעת בדיוק מה השני רוצה או צריך בכל רגע נתון. זה אומר לכבד אותו ואת הרצונות והצרכים שלו, בלי לוותר על שלך. לפעמים צריך פשוט לשאול".
הוא מודה שבשאלות גדולות ועמוקות יותר השיטה שלהם לא תמיד עובדת חלק. בהחלטות לגבי סוגיות שקשורות לחינוך הילדים שלהם, למשל, הם היו צריכים להגיע להסכמה רחבה יותר ביניהם, ולא רק לפתרונות מיידיים. ולפעמים השיטה שלהם פשוט לא ממש מתאימה. "למשל אם אחד מאיתנו רוצה סקס יותר מהשני, ההחלטה מתי, איפה ואיך לעשות את זה היא קצת יותר מורכבת", הוא אומר, "אם היא נכנסת לחדר עם מבט שובב, זה לא שאני אלחש לה באוזן '90-10 לאקשן הלילה, מה אומרת?'", הוא צוחק.
עכשיו, ככל שהם מתבגרים ומרגישים איך הם מתחילים לזוז ולחשוב לאט יותר, דון מודה שהם צריכים להיות יותר סבלניים אחד כלפי השנייה, כך שיש להם פחות מקרים של 90-10. ובכל זאת, הם עדיין מקפידים להיות כנים כשבאמת יש להם העדפה משמעותית.
לדברי דון, ההחלטה שהם קיבלו ביחד לגבי עבודות החלומות שלו עבדה ובגדול. "אם לא היינו מדברים על זה בצורה ברורה, יכול להיות שהייתי מפספס חוויה מדהימה", הוא אומר, ובהחלט ממליץ גם לאנשים אחרים להשתמש בשיטה המספרית שלהם. "אפילו הילדים שלנו משתמשים בשיטה הזאת מדי פעם עם בני הזוג שלהם", הוא אומר, "אבל בסופו של דבר, כל אחד מוצא את השיטה שלו. אי אפשר לשים מספר על אהבה".