בבית חב"ד בתל אביב נערכה אתמול (חמישי) סעודה לרגל חזרתה של נועה ארגמני מהשבי. אביה של נועה, יעקב, סיפר שם בדמעות על התקווה שהייתה לו, על האמונה שנועה תחזור ועל הרגעים הראשונים שבהם ראה אותה שוב.
יעקב סיפר על הרגע שבישרו לו שבתו חולצה מהשבי. "מאותו יום בשעה 11:00 אני עדיין בחלום, קשה לצאת מהחלום הזה", אמר יעקב, "בתוך תוכי ידעתי שנועה חוזרת, שזה עניין של זמן". לדבריו, "זה היה רגע כל כך עוצמתי, כשקיבלתי את ההודעה היכיתי את עצמי כמה פעמים. שאלתי האם זה נכון, אמרו לי 'זה נכון. אתה לא חולם, יעקב, זה באמת'".
הוא שחזר את האיחוד המרגש: "נסענו לתל השומר, כל הדרך אני לא מאמין. שם אני רואה את נועה. אני מחבק ומנשק אותה, צובט אותה, מצמיד אותה אליי ואני עדיין לא מאמין".
אחרי ששבה לישראל, נועה סיפרה לבני משפחתה על התקופה הקשה בשבי. היא סיפרה כי עברה ארבע דירות שונות, הייתה בסכנת חיים מספר פעמים וכי לא ידעה שהפכה להיות מוכרת בכל העולם ושסיפור חטיפתה סוקר באופן נרחב. היא תארה את הרגעים הראשונים שבהם הבינה כי כוחות הגיעו לחלץ אותה: "פתאום נפתחה הדלת והחייל אמר 'שלום, נועה, זה צה"ל'".
בבוקר החילוץ נועה שטפה כלים, כשלפתע שמעה צעקה מהסלון. היא הבחינה ברעולי פנים שאמרו לה שהם כוחות של צה"ל. "בהתחלה חשבתי שהם מסתלבטים עליי ולא זזתי מהמקום. הוא שאל אותי 'אני יכול להרים אותך על הכתף שלי?' - ואז הבנתי שזה קורה", סיפרה. לדבריה, בדרך לנקודת החילוץ המשאית נתקעה. "זה היה מפחיד", אמרה, "הלוחמים היו אמיצים - זה היה עניין של שנייה ויכולתי לא להיות כאן היום".