"צעקנו 'תאילנד, תאילנד', אבל לא היה להם אכפת": אונצ'ה הוא אחד החטופים התאילנדים שנחטפו על ידי ארגון הטרור חמאס לרצועת עזה, ושוחרר בימים האחרונים. בראיון לסוכנות רויטרס היום (חמישי) הוא מספר על התנאים הקשים שהוא וחבריו סבלו במנהרות של חמאס, עמוק מתחת לאדמה, וחושף כי הוא וחבריו זכו ליחס מקל לעומת החטופים הישראלים, שעליהם אנשי חמאס "לא ריחמו".
אונצ'ה עבד בקטיף אבוקדו בקיבוץ רעים יחד עם עוד חמישה פועלי חקלאות תאילנדים. בבוקר 7 באוקטובר, בדיוק היום לפני חודשיים, הם נחטפו על ידי מחבלי חמאס לרצועת עזה. הוא סיפר ששניים מתוך השישה נרצחו על ידי המחבלים, בהם גם אחד מחבריו הטובים, שנורה למוות מול עיניו.
לדבריו, הוא ושלושת העובדים התאילנדים האחרים הועלו על טנדר של חמאס, והוסעו לרצועת עזה במשך כ-30 דקות. הוא הסביר כי למרות שהם הסבירו למחבלי חמאס שהם עובדים זרים מתאילנד ואין להם שום קשר לסכסוך – הם חטפו אותם בכל זאת.
"חשבתי שאני הולך למות", סיפר. לדבריו, כמעט במשך כל 50 הימים שהוא היה בעזה הוא וחבריו היו בחדרים צפופים וחשוכים במנהרות מתחת לאדמה. ברגעים הראשונים שלאחר החטיפה הם הובלו לבית נטוש, והמחבלים כפתו את ידיהם מאחורי הגב שלהם.
אונצ'ה סיפר כי צורף אליהם בחור ישראלי כבן 18, והוא סיפר שהוא הכיר אותו. זמן קצר לאחר מכן, לדבריו, החלה האלימות – והחוטפים שלהם החלו להכות אותם ולבעוט בהם. "צעקנו להם 'תאילנד, תאילנד'", ולדבריו זה הקל על האלימות נגדם. לעומת זאת, הוא סיפר כי המחבלים "לא חסו" על הנער הישראלי, שספג מכות קשות.
כשעה לאחר שהגיעו לבית הראשון וחטפו מכות, הם הועלו שוב לטנדר – שלקח אותם במשך חצי שעה נוספת לבית אחר, שבתוכו היה פיר של מנהרה שדרכו הם הורדו אל מתחת לאדמה. סמוך לפיר הם הוכו בשנית וצולמו, ואז הוכנסו והחלו לצעוד במנהרה החשוכה, שלדבריו הייתה ברוחב של כמטר – עד שהגיעו לחדר קטן ללא חלונות, ולהערכתו היה בגודל של 1.5 מטר על 1.5 מטר והואר באמצעות נורה קטנה.
אז הצטרף אל החמישה (ארבעת התאילנדים והצעיר הישראלי) עוד גבר ישראלי. אונצ'ה מספר כי ביומיים הבאים המחבלים המשיכו להכות אותם, ויומיים לאחר מכן המשיכו המכות – אך היו מכוונות בעיקר לשני הגברים הישראלים. אז, הוא מספר, הישראלים ספגו גם הצלפות באמצעות כבלי חשמל.
הוא מספר שהם ישנו על הרצפה החולית, ובמשך פעמיים ביום חלקו כיכר לחם ושני בקבוקי מים שמולאו מחדש מדי יום. השירותים שלהם היה חור קטן ברצפת חדר סמוך, ובכל פעם הם הובלו אליו על ידי אחד משמונת השומרים החמושים בקלצ'ניקוב שהופקדו עליהם. אותם שומרים הזהירו אותם שלא לדבר ביניהם.
לאחר שישה ימים – ששת החטופים הועברו לחדר אחר דרך מנהרה ארוכה. אונצ'ה אמר כי המנהרה הזאת הייתה בעלת נטייה, והחוטפים הובילו אותם באמצעות פנסים. לאורך המנהרה היו דלתות פלדה.
החדר החדש היה מרווח יותר, עם מעט יותר תאורה, וגם המכות והאלימות כלפיהם פסקה. היו להם שם סדינים מפלסטיק שעליהם הם ישנו, וגם האוכל השתפר: עם תוספת של אגוזים וחמאה, ובהמשך גם אורז. הוא סיפר גם כי נהג לשרוט בציפורניו את הקיר כדי לסמן את הימים ולספור את הזמן, ולאחר כמה ימים אחד השומרים ביקש להחתים אותם על טפסים מסוימים, והוא שכח בחדרם עט. העט הזה שימש את אונצ'ה לרישום הימים, וגם, לשרטוט לוח שחמט מאולתר. את כלי המשחק הם אלתרו מאריזות ירוקות וורודות של משחת שיניים.
ביום ה-35 בעזה, לפי ספירתו של אונצ'ה, הגיע לחדרם אדם לבוש בשחור, וממראהו והיחס שקיבל מהחוטפים, הוא הסיק שמדובר בדמות בכירה בחמאס. לאחר מכן עוד נמשכה השגרה הרגילה שלהם, עד שיום אחד הגיע אחד השומרים ואמר: "תאילנד, לכו הביתה". הוא סיפר שבשעתיים הבאות הם הובלו במנהרות עד שהגיעו למתקן של חמאס מעל פני האדמה, ושם הם פגשו חטופות ישראליות ששוחררו אף הן. "לא חלמתי שאשתחרר, אני מרגיש כאילו נולדתי מחדש", סיפר.