נדב בוקעי (21) מראשון לציון היה לוחם בגולני ויועד לפיקוד וקצונה. כחודשיים לאחר שקיבל את הכומתה, התגלה קריש דם ברגלו. במשך חצי שנה היה ביחידת המחלימים בצה"ל עד ששוחרר מהצבא במרץ 2022. "אני ציוני בנפשי, והרגשתי רע עם זה אבל הייתי חייב להמשיך הלאה, התחלתי תואר ראשון ועבדתי במקביל בעסק המשפחתי. אמרתי לעצמי שכשיקרה משהו, כי בישראל תמיד קורים דברים, אני לא אשב בצד, אלא אתרום כסף ואהיה פעיל, דמיינתי שאכין כנאפה ללוחמים, ועם הזמן זה התגלגל לארוחה חמה וביתית, כדי לתת לחיילים את התחושה שהעורף תומך בהם".
ואז המלחמה פרצה. כ-80 אחוז מחבריו של בוקעי התגייסו למילואים, גם הוא התגייס מיד לעזור, והבין שהדרך שלו לתרום ללוחמים תהיה לדאוג לאוכל עבורם: "זה התחיל בקנייה של כל המצרכים, טיגון של 20 קילו שניצלים ושינוע למחנה אורים ושדה תימן. עשיתי את הכל ביחד עם המשפחה שלי, אבל יכולנו להכין רק ל-200 חיילים שנמצאים במקום אחד. הביקוש גבר ולא יכולנו להשתלט על כל ההזמנות".
לא עבר זמן והמיזם הלך וגדל, וכיום בוקעי נעזר בסלטיות מאזור ראשל"צ שמספקות 60 קילו סלטים בשבוע, מתנדבים מטעם כלמוביל שמשנעים את המארזים לכל מקום בארץ, 25 מטגנות מראשל"צ, ומתנדבים שמתייצבים מדי יום שישי בבוקר בבית משפחת בוקעי ומכינים חלות עם שניצלים. כדי לממן את המיזם, שעלותו נאמדת בכ-10,000 ש"ח לשבוע בוקעי נעזר בתורמים שונים, חלקם קבועים. "עד דצמבר גירדתי תרומות מכל המשפחה, מחברים, התחלתי בפרסום קטן באינסטגרם, וקיבלתי באמצעות הסטורי 400 ש"ח, זו היתה התחלה טובה".
דרך קבוצת וואצאפ שבוקעי נעזר בה לשינועים, הוא הכיר את בנה של סבתא יהודית, אישה אמידה בת 94 מהמגזר הדתי שמממנת חצי מהמיזם באופן קבוע. "סבתא יהודית תרמה למעלה מ-100,000 ש"ח בלי שפגשתי אותה בכלל. נוצר בינינו אמון רק מההתכתבויות. את החלק השני של המימון אני מקבל באופן קבוע מעובדי מייקרוסופט שממירים את הסיבוסים שלהם לשוברים בשופרסל ומעבירים לי כ-2,000 ש"ח, והשאר תורמים לא קבועים שמגיעים מפה לאוזן, לאחרונה ולאור יוקר המחייה התרומות שאינן קבועות יורדות, ולעתים אני נאלץ להשלים אותן מכספי".
לצד הכנת ארוחות שישי, בוקעי הפיק יותר מ-15 אירועים ללוחמים. "ברגע שנכנס יותר כסף אני ממיר אותו לאירועים, עשינו אירועים לגדוד 890, לשלדג ופלמחים, יחידות שיצאו מעזה, משכונת זייתון, אני מביא גלגלי שווארמה, עם די.ג'יי והגברה. אנחנו באים לעשות להם שמח. בכל אירוע אני לא יודע מי יוצא יותר מחוזק - אני או הם, אין לי מילים להודות להם".
ואם בהתחלה בוקעי פרסם פוסטים וחיפש חיילים רעבים לארוחה חמה, היום כבר כולם פונים אליו, והוא משתדל לא לאכזב אף אחד מהם. "לא הייתה אף פעם שאמרתי לחייל 'לא', לעיתים דחיתי לשבוע הבא כי יש עומס, או בגלל ששלח הודעה מאוחר מדי. אני מגיע לכולם ולכל הארץ. הבית שלי נהפך לחמ"ל מאז שהחלה המלחמה, הבאתי עוד מקרר והשתלטתי לאמא שלי על כל המטבח".
"כולם רוצים לעזור"
וכך מדי שישי בבוקר נפתח פס ייצור בבית משפחת בוקעי: "בלי המשפחה שלי זה לא היה קורה", הוא אומר, "אנחנו שמים מוזיקה ברקע, ומכינים את הארוחות באווירה חמה וטובה, בשעה 9:15 כל המתנדבים מקבוצת כלמוביל מפזרים את המארזים לכל כיוון שפיקוד העורף מאפשר להגיע אליו. בשבוע שעבר הגענו כבר ל-1,200 מנות לחיילים, שמהם אני מבקש רק דבר אחד: סרטון תודה לתורמים ובעיקר לסבתא יהודית. כל סרטון ממלא אותה יותר, והיא מעבירה הודעה מוקלטת ובה היא מברכת את החיילים לשלום ובריאות ומביעה את תמיכתה בהם. אני חווה אושר פנימי מטורף מהעשייה הזו, הופתעתי לגלות כמה כולם רוצים לעזור, בכל דרך. לא ידעתי שזה יגיע לממדים האלה, ממש נוצרה כאן קהילה קטנה ובחופשת הקיץ עשיתי אירוע גם למתנדבים".
כאמור, בוקעי עובד גם במשרה מלאה בעסק המשפחתי, ולצד זאת לומד בערב לתואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים בבר אילן. "בגלל האינטנסיביות בחיי במרץ חשבתי להפסיק עם המיזם כי זה ממש הכביד עליי, לא יכולתי לנשום מרוב לחץ, אבל ברגע שראיתי את סרטוני התודה של החיילים, ואת המתנדבים שרק מחכים לעזור, הבנתי שאסור לי לעצור את זה, וכל עוד יש מלחמה אני ממשיך עד הסוף".
חוץ מלמלא את קיבתם, בוקעי דואג גם לחמם את לבם של החיילים, ומצרף ברכות וציורים של ילדים מגני ילדים. "שמעתי על חיילים שלוקחים את הברכות של הילדים, שמים באפוד ונכנסים לעזה, וברגעים קשים הם מתבוננים בציור, קוראים את הברכה וזה מחזק אותם ונותן להם מוטיבציה להמשיך ולהילחם. אני מבקש שישאירו בציור מספר טלפון של ההורה, והחיילים מתקשרים להודות לילדים".
המדינה אומנם עדיין לא נערכת ליום שאחרי, רק שבוקעי כבר חושב על המחר. "יש הרבה אנשים שאין להם סיוע נפשי, קהילת הפרמדיקים לדוגמא נופלת בין הכיסאות, יש הרבה חורים שיש למלא, והמטרה שלי היא לעבוד בשיתוף פעולה עם פסיכולוגים, ולקנות עבור החיילים שזקוקים לזה טיפולים נפשיים כדי שיוכלו להשתקם ולחזור לחיים נורמליים. בחגים אני מתחיל פיילוט של עזרה לחיילים בודדים, יצרתי קשר עם קצינות ת"ש ואני עובד על מערך של אירוח לחיילים בודדים. שמעתי שלא פעם נותנים להם לבחור אם לקבל מיטה או מקרר, אז אני לא רוצה שייאלצו לבחור אלא להשלים להם את הציוד שהם זקוקים לו, המטרה שלי היא לתת להם מענה פיזי וגם רגשי".