סוף השבוע הביא עמו את הרחובות שמלאים בילדים נרגשים ומחופשים בדרכם לבית הספר. שלמה מנצור, השבוי המבוגר ביותר שנחטף מביתו בכיסופים ב-7 באוקטובר, נולד בחג פורים. לרוב, מדובר באחד המועדים השמחים, אך השנה מנצור לא זכה לחגוג את האירוע בחיק משפחתו. בשבוע האחרון משפחתו ציינה את זה במספר אירועים, ואף בכנסת.
הבוקר (שישי), שוחחה אחותו הצעירה של שלמה, הדסה לזר, עם גלית גוטמן ויואב לימור במסגרת "שישי בבוקר", ושיתפה בקושי שעובר על המשפחה. "לא קיבלנו אות חיים מאז 7 באוקטובר, הבטן מתהפכת והלב שותת דם. הכל השתנה לו, החיים התהפכו, לא יום ולא לילה" אמרה. "המחשבות מכרסמות כל הזמן: מה קורה איתו, אם מתעללים בו, איך ישן ומה אוכל. כל יום נראה לנו כנצח, זה מאוד קשה. אנחנו מנסים רק להיאחז בתקווה".
ספרי בבקשה על שלמה.
"יש לו את החיוך הכי גדול שיש, ממיס ללבות עם אור גדול בעיניים. המגדלור שלנו. הוא אציל נפש, איש משפחה שנותן כבוד לכולם. שלמה הוא איש שאוהבים לאוהב, יש עליו קונצנזוס, יחיד ומיוחד. כילדה, הייתי תמיד גאה בו כאחי הקיבוצניק. אנחנו עירוניים ורק שלמה בקיבוץ עם הבלורית והשפם. סב ובעל לתפארת".
שלמה נולד בעיראק וחווה את הפרהוד שם.
"ליוו אותו מראות קשים, ולא דיבר עד לאחרונה. הייתה ממש שואה שם".
בגיל 16 הגיע לקיבוץ, הוא הרגיש בטוח שם?
"כשהגיע כבר הדריך נוער והרגיש מאוד בטוח. אבא נסע אליו וביקש ממנו לחזור כי שלמה רצה להיות שחקן ואבא סידר לו משהו בתל אביב. שלמה ויתר אפילו על המשחק כדי להישאר בקיבוץ, אהב את אשתו ויחד הקימו משפחה. לרגע הוא לא חשב לצאת משם".
לזר התייחסה גם לצורך להמשיך להיאבק וליציאת ראש המוסד לדוחא לקראת המשך השיחות. "כל הזמן רוצים לזעוק את זעקתו. נפגשנו עם רה"מ ושר הביטחון, אבל רק כשאראה אותו אירגע", אמרה. "יש אופטימיות זהירה מהיציאה לשיחות. אנחנו מתרגשים, אבל חוששים שמשהו יקרה וזה שוב ייפול ולא יתקדם".
איך נראים הלילות?
"הולכים לישון מאוד מאוחר. בהתחלה הייתי מחוברת לטלוויזיה לשמוע אם מתקדם משהו, היום גם זה לא. בעיקר להתהפך במיטה, לישון שלוש שעות ולקום. במשך היום קשה לתפקד, לא מרוכזת. כולנו לקחנו את זה מאוד קשה אבל אני מדברת על עצמי. אני לא מסוגלת, גם כשרואה את הנכדים אני מרגישה שאני לא אותה הסבתא".
מצליחה לדמיין את רגע המפגש?
"ואו, את חיבוק החזק והנשיקה. כולם מחכים לנשיקה עם השפם המדגדג על הלחי. שלמה איש חם וחסר לנו. היינו מדברים בכל שבת בעשר בבוקר. ביום שפרצו אליהם, גם את השיחה הפסדתי".