"תמיד חשבתי והצהרתי מול כולם שאם אשתי תבגוד בי זה באותו הרגע יהיה סוף הקשר. מאז קרו המון קטעים הרבה יותר קשים ואני עדיין פה.
"לא אספר כאן את כל הקטעים אבל אתן רקע שמסביר את המצב.
"ההכרות שלנו התחילה כמו סרט רומנטי. הייתי אז בן 35 ואשתי בת 26. צעירים, יפים ועפים על החיים. לא ראיתי בעיניים. הייתי מאוהב ומרוצה עד הגג.
"כבר חמש שנים אנחנו ביחד ונולדו לנו שני ילדים. לפני שנתיים היה בום בבית. היא ביקשה שיחה ואמרה שהיא לא מאושרת ושהיא עדיין צעירה והיא רוצה לטרוף את החיים. החיים איתי משעממים אותה, מונוטוניים ושהיא כבויה. היא סיפרה לי ששנה קודם היה לה סטוץ קצר והיא מאד נהנתה מהריגוש והיא רוצה לחוות את ההרגשה הזאת שוב.
"(אציין שהיא מרוויחה יותר ממני והיא עצמאית לגמרי).
"הייתי בשוק. לא הוצאתי מילה. התפוצצתי מבפנים ושיחקתי אותה קול. אני לא רוצה להיפרד. אני עושה הכל שלא נפרד. מוכן להכל.
"לפני חודש היא עזבה את הבית. ביקשה הפסקה. זמן לחשוב. זאת הפעם השלישית שהיא עוזבת לתקופה והולכת לחשוב. אחרי חודש חוזרת עם רצון לשקם את הקשר איתי. אבל הרצון הזה מתאדה די מהר והיא חוזרת לתשוקה שלה לחופש. אני מרגיש שאין לה עניין בי. זה בא ליידי ביטוי גם בדחיה שאני חווה בסקס.
"אני חייב עזרה".
הפינוק לא עובד
השיעור הראשון הוא במשפט הראשון שלך. הצהרת לעולם? אמרת בקול רם? ובמאני טיים כל ההצהרות נמחקו באחת. והיום אתה מבין שאין הצהרות נחרצות. עד שלא חווים את החוויה לא באמת יודעים מה תהיה התגובה ואיזה מחיר נצטרך לשלם.
נכון אמרת, אתה בהחלט חייב עזרה. זה בדיוק הזמן לפנות לטיפול שיוציא אותך מהמקום הנמוך שאתה נמצא בו עכשיו. זה לא יקרה ביום אחד אבל זה יהיה בצעד הראשון ליעד.
לא נדון במעשיה וברצונותיה של אשתך, לא אשפוט אותה ולא אתן לה ציונים. היא לא זאת שפנתה אלי ודיון בעניינה לא מקדם אותך לשום מקום. מה שיקדם אותך זה פוקוס רק על הצד שלך.
אתה חי בתחושה שאם תהיה בעל נהדר שכל היום חושב איך לפנק את אשתו, שאם תשתוק על הכל ולא תיגרר לעימות ותתחנף היא תאהב אותך ותעריך אותך ולא תרצה לזוז ממך. אז זהו שזה לא כך. אני בעד לפנק ולאהוב אבל רק בתנאי שזה הדדי. במצב שלך זה רק דוחה אותה יותר, מעייף ומעיק.
אני מבינה את הפחד שלך מפרידה ואתה עושה הכל שזה לא יקרה אבל אתה חוטא לעצמך, לקשר ואפילו לילדים. ולבסוף לא משיג את התוצאה הרצויה אלא ההיפך.
אשתך מסמנת לך באופן מאד ברור שהיא כבר רגל וחצי בחוץ. מה שמחזיר אותה אינו קשור לאהבה אליך. ולכן מי שצריך לעשות מעשה ולקחת אחריות זה אתה. לא עוד גבר מושפל ודחוי
אשתך מסמנת לך באופן מאד ברור שהיא כבר רגל וחצי בחוץ. מידי פעם היא חוזרת הביתה כי גם היא חוששת מהמצב החדש, מהלא נודע ומתגובות המשפחה והחברה. אבל ליבה כבר לא בבית. מה שמחזיר אותה אינו קשור לאהבה אליך. ולכן מי שצריך לעשות מעשה ולקחת אחריות זה אתה. לא עוד גבר מושפל ודחוי. לא עוד שתיקות ובליעת צפרדעים. לא עוד חלש ורפוי.
אשתך צריכה לשמוע ממך באופן חזק שאתה רוצה לסיים את הנישואים. שאתה לא מוכן להיות בהמתנה עד שהיא תחליט מה יהיה גורלכם. גם לך אמור להיות סיי.
יש הבדל בין לב טוב ונתינה לבין ריצוי. לתת מטוב הלב זה עונג גדול וזה בא מעוצמה. לרצות ולרצות ורק לחטוף דחיות זה מקום של חולשה ורפיסות וכל מה שמניע זה חרדה מנטישה, פחד מהחיים וחוסר אהבה עצמית. זה דהוי ,כבוי ולא מעניין. זה מה שקרה לכם. אשתך איבדה עניין. שחרר אותה לדרכה.
אתה היית בעל מאד שימושי בבית אבל סגור, שתקן, סופג, חלש, מבוהל. נתת לאשתך לנהל אותך כאילו שאתה לא קיים. זלזלת בעצמך, לא שמת שום גבול לעצמך, הצטמצמת.
עכשיו כנראה הגיעו מים עד נפש. ואתה מוכן לשינוי.
כמו קפיצה למים קרים ועמוקים ללא קשר לבשלות שלך למהלך שיחת הפרידה בלתי נמנעת. אין לך הרבה אופציות. הגיע הזמן להרים ראש. כך, כמו המצב בינכם היום בוודאות בלתי אפשרי להמשיך אז כל מה שיבוא אחרי יהיה טוב יותר. שני התרחישים האפשריים טובים לך. אשתך לא מצפה לשיחה כזאת ממך. היא תהיה מאד מופתעת והשליטה שהייתה אצלה עד היום תעבור אליך. אתה זה שתוביל את ההחלטה. אולי זה יעורר אותה והיא תבין שיש לה מה להפסיד ואז יש מצב לשינוי ואולי היא תקפוץ על "המציאה" ותגיעו לסוף הקשר. גם תרחיש זה טוב בשבילך. כי אין שום טעם לחיות עם מי שלא רואה אותך ממטר, אין טעם לספוג קור מקפיא ולחיות עם מי שמחכה ללכת.
יש עוד דרך לפניך וזה לא קורה בשנייה אחת. אבל גם צעד ראשון אחד זה הרבה יותר מאפס.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com