"זאת לא פעם ראשונה שזה קורה לי אך אתמקד בעיקר בסיפור האחרון.
"אני ענת. רווקה בת 31. יש בעברי הרבה מערכות יחסים וסיפורי אהבה שנפלו בסופו של דבר.
"לפני שנה הכרתי את יוסי. גבר רווק, צעיר ממני בשנה. בהתחלה הכל היה נפלא. ישנתי אצלו כל יום, היינו ממש כמו זוג נשוי. היינו זוג נהדר, פתוח, תחביבים משותפים, חברים שפקדו את ביתנו כל יום. היה כיף. תיכננו עתיד משותף, פנטזנו על ילדים מקיר לקיר. ואני כבר שקעתי בחלומות שזה בעלי.
"עם הזמן שחלף ראיתי הרבה ניואנסים שלילים כלפי בקשר אתו הרגשתי שהוא מתרחק. ומה שהתאים לו בהתחלה כבר לא הכי זוהר בעיניו. הוא נבהל מהמחויבות אלי ומהאינטנסיביות שלי. התעלמתי. לא רציתי להציף. פחדתי שניפרד. היחסים הדרדרו ולבסוף הוא אמר שהוא לא מסוגל יותר לכזה קשר ונפרדנו.
"הייתי שבורה והחלטתי לא לוותר. צלצלתי כל יום, סימסתי מאות הודעות, הייתי באה מידי פעם לישון אצלו, לעשות איתו סקס. חשבתי שזה יקרב אותו. היום בדיעבד אני יודעת שהייתי תקועה לו כמו עצם בגרון אבל הוא בחור טוב ולא רצה להעליב אותי ולכן תמיד אמר לי כן.
"הפעם האחרונה שהייתי אתו גמרה אותי. זה כבר היה שקוף לגמרי. הוא לא סבל את נוכחותי. הוא רמז לי רמזים עבים שאלך, היה אדיש ומחוספס ולא נעים כלפי. ואני כאילו שאני מונשמת מורדמת מתעלמת מכל הסימנים וכל מה שאני רוצה זה מעט חמימות וחיבוק בלילה.
"רק למחרת היום שקמתי אתו בבוקר והוא ממש העיף אותי (אמנם בעדינות) אך רק אז ירד לי האסימון שהוא בכלל לא רוצה אותי. אפילו לא לסקס. פשוט נמאסתי עליו טוטאלית.
"התפרקתי. ועכשיו אני רוצה להבין למה זה קורה לי. למה אני לא מרפה גם כאשר אני מרגישה דחויה".
מחיר גבוה מדי
ענת יקירה,
ראשית, מקום של דחיה כנראה לא זר לך. אם תנברי בעברך הרחוק תראי שם הרבה סיטואציות שאת דחויה אפילו בבית הורייך, בילדות המוקדמת שלך. זה נראה לך מצב טיבעי ולא כזה רע ולמרות שהמצב משפיל אותך את ממשיכה להישאר כאילו כלום לא קרה.
שנית, הלבד/הבדידות שלך מבחינתך זה הגהינום בהתגלמותו וכל מצב שאת לא לבד עדיף עליך. לתפיסתך אישה ללא גבר זה נורא ואיום את מוכנה לשלם מחיר כבד על כך. מחיר השפלה וחוסר כבוד עצמי.
בכל פעם שיש לך רגע קשה את מיד מחפשת מזור. והמזור הזמין הוא האקס שתמיד "מקבל" אותך.
את מרוכזת בצרכייך כמו ילדה בת שלוש. את רוצה חיבוק ולא מענין אותך מה מצבו של המחבק. כמו ילד שרוצה סוכריה ולא מעניין אותו כלום סביבו. כשזה ילד קטן זה באמת הגיוני. ילדים מרוכזים בעצמם, הם לא מבינים צרכים של אחרים והם חשים שהם מרכז העולם והכל סובב סביבם. אך שאדם בוגר מתנהג כך הוא מייצר סביבו אנרגיות שליליות ואנטגוניזם ומפספס את המטרה שלו.
את באה חלושה ונידית והופכת ברגע מאישה אטרקטיבית, יפה ואינטליגנטית לקרציה דביקה ומאד לא אטרקטיבית. בוודאי לא סקסית
ברגעים שאת מסמסת לו את מרגישה כנזקקת ואת כמו קבצן בפתח מתחננת למעט אהבה וזה בדיוק המתכון לקבל דחיה. את באה חלושה ונידית והופכת ברגע מאישה אטרקטיבית, יפה ואינטליגנטית לקרציה דביקה ומאד לא אטרקטיבית. בוודאי לא סקסית. את מגיעה אליו ומקבלת במקום אהבה וחום כמו שרצית במקום זה מנת רחמים והרבה אנטי, קור ואדישות. בסופו של דבר את כבר מבינה שאת יוצאת משם ירודה, מרוטה וסחוטה.
היות והגעת אלי אחרי הסשן האחרון, נראה שזה היה אירוע מכונן מבחינתך והאסימון ירד לך. הפעם הזאת הייתה שונה מקודמותיה והרגשת את הדחייה ביתר שאת. הבשלת לקבל את הסירוב והבנת שאתו זה נגמר לגמרי. סופי.
זה עבר את הקווים האדומים שלך. יצאת משם פגועה ומוכה. הזעזוע הזה ניער אותך. לפעמים צריך פטיש 5 קילו בראש כדאי להבין. וזה מה שקרה. קשה לי להאמין שאפיזודה כזאת תחזור על עצמה.
עכשיו זה הזמן שלך להתגבר והתבגר, לעלות שלב בהערכה העצמית שלך.
בכל פעם שתתאפקי ולא תשאבי לשם זה רק יחזק אותך וימלא אותך.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com