"עוד כשהיינו חברים היא בגדה בי. סלחתי לה והמשכנו הלאה. התחתנו, ואחרי שנתיים היא שוב בגדה. זה היה משבר קשה. הייתי מרוסק אבל לא רציתי לפרק את המשפחה. נלחמתי על הבית למרות שהייתי מחוק, שבור, הרוס. אבל אז כבר היינו הורים לתינוק ורציתי שנשאר משפחה. המשכנו הלאה אפילו שאיבדתי אמון לגמרי. הפכתי לחשדן פרנואידי בלתי נסבל. מתחנף, יוזם סקס ולא מפסיק לכפות את עצמי עליה ולקבל ממנה סירובים. סבלתי ושתקתי. עברו השנים וחשבתי שיהיה טוב. נולדו עוד ילדים והיינו משפחה נחמדה.
הצלחתי להתאושש קצת והופ, לפני שנתיים תפסתי אותה שוב. הפעם זה היה כבר יותר מידי בשבילי ועזבתי את הבית. עברתי לדירה לא רחוק ואני אבא טוב. אבל יש "אבל" גדול, אני לא מצליח להתחבר לאף אחת. כל בחורה שאני יוצא איתה אני מפחד שהיא בוגדנית. אני שואל המון שאלות ומההתחלה אין לי אמון. הן נוטשות. לא רוצות נודניק כמוני. אני כבר שנתיים פנוי ולא מצליח להיכנס לקשר רציני. אני בן 40 ותקוע.
בלי רגשות אשם
עברת טראומה. ואתה סוחב אותה איתך לכל מקום. האגו פצוע, מדמם. הדימוי העצמי נמוך, תחושת הגבריות נפגמה.
נפוץ מאד אצל נבגדים תחושת האשם. אולי זה בגללי, אולי לא הייתי מאהב טוב, אולי אני טיפוס משעמם. אני לא שווה. לא הצלחתי לספק לאשתי את צרכיה. לא רק המיניים, אלא בכלל. היא איבדה בי עניין.
אז בוא נעשה סדר.
בגידות אינן בהכרח קשורות לטיב היחסים בבית, או לאיכותו של בן הזוג . גם לא לביצועים שלו במיטה, אלא לשחיקה של השנים של השיגרה והרצון להתרגש או חוסר היכולת לעמוד בפיתויי התשוקות שמחוץ לבית. זה קשור גם לטיפוס ולרגשות שלה כלפיך.
ברור שיש לך חלק בכל זה אבל לא אשמה.
הנה החלק שלך, או יותר נכון השיעור שלך לפעם הבאה. מקור העניין הוא בפחד שלך מעימות, משינוים ומפרידה. הפכת לספוג ששותק גם על מה שמפריע לך, בלעת צפרדעים בלי סוף. תפסת, סלחת. ושוב ושוב. הלכת לאיבוד. ביטלת את עצמך והעיקר שהיא לא תלך. זה בדיוק מה שהפך אותך ללא מעניין, לא אטרקטיבי, תמיד רך מידי בלי קשר לסיטואציה. ותרן יתר על המידה. לא קיים. נעלמת. ואשתך פשוט הלכה לה לריגושים ולתשוקות. היא רצתה לשמור על המסגרת, לא רצתה להתגרש, אבל כן רצתה לקחת את מה שחסר לה בבית מגבר אחר.
זה לא שאתה לא איכותי. זה לא שאתה לא מיני. זה אתה שנחלשת עם השנים והסכמת לכל מה שלא הסכמת.
היו לך נורות אזהרה בלי סוף והתעלמת. לא סימנת שום גבול, היית חלש מולה, ניסית להציל את הקשר למרות שלא הייתה לך פרטנרית למסע. כפית עצמך, נדנדת, התחנפת וקיבלת דחיות ועדיין המשכת לקרקר.
היא לא רצתה אותך ואתה לא עצרת.
שנתיים שאתה סוחב איתך תחושת כישלון ומקיש ממה שהיה שזה גם מה שיהיה. שכל הנשים בוגדניות ואי אפשר לסמוך על אף אחד. אז לא. אם אתה לא תהיה רדום ותסמוך על האינטואיציות שלך לא תגיע שוב למקום שהיית.
גם עם גרושתך. אם היית כבר אז עומד על שתי רגליים אחוריות ומציף את הבעיות, ולוקח בחשבון גם פרידה אולי כל זה לא היה.
אבל עכשיו פניך קדימה והדבר הראשון שאתה צריך לעשות על מנת לשחרר את הפחדים זה לצאת עם נשים, לשכב עם נשים, להיות ער למתרחש סביבך ולהחזיר לעצמך את הביטחון.
אל תחכה עם זה. תתאמן על כל אחת. צא לדייטים, תכיר את עולם הפנויים/פנויות. תספר בחופשיות את מה שעברת מבלי לחשוש להיות חלש. עברת משהו לא קל, לוקח זמן להתאושש אבל זה מאד תלוי במה שאתה עושה בזמן הזה.
תובנה להמשך הדרך - חלש הוא זה שמסתיר, משקר ומתבייש בעצמו. חזק הוא זה שיכול לחשוף מול כל העולם כישלונות וחולשות ולא מפחד כלל.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com