"אני מודה שעשיתי חמישה ילדים וזה לא קל לי. לו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור הייתי מסתפקת בשניים בריאים.
"אני סיוון, שם בעלי הוא ירון – אנחנו בני 43. אני נשואה + 5. אחד מהם הוא על הרצף האוטיסטי, מה שמקשה מאד על כל המשפחה. מזלי הטוב הוא שאני לא עובדת ובעלי מרוויח יפה. אנחנו חיים בנוחיות כלכלית, אך לא חסר לנו דאגות. הילדים צריכים המון תשומת לב וכמובן הילד עם הצרכים המיוחדים דורש הרבה מהאנרגיות שכבר אין לי.
"אמרתי בעלי? כי הוא בעלי על הנייר. רק על הנייר. מאז שנולד לנו הילד המיוחד בעלי מגיע בשעות מאוחרות מהעבודה, מתנדב להישאר כמה שיותר, מגיע הביתה ומיד מחפש לאן ללכת. הוא נוסע המון לחו"ל, מרחיב את התחביבים שלו, לומד בכל קורס אפשרי. הכל חוץ מהבית. הקשר ביננו נפרם כמעט לגמרי. אני בקושי רואה אותו. כשהוא בבית הוא נראה מדוכא ועצוב, בחוץ הוא פורח.
"בהתחלה היינו רבים המון על זה. הייתי מתלוננת שאין לי חמימות ואהבה. אז הוא היה עושה לי פוצי מוצי יומיים וחוזר לסורו. התעייפתי מלרדוף והמצב רק החמיר. אין בינינו כלום. הוא לא אוהב אותי זה ברור. הוא תקוע איתי ואני תקועה איתו. אני לא יכולה להיתגרש כי אני לא עובדת ויש לי הרבה התעסקות עם הילדים. כלכלית אני מסודרת רק בתנאי שאני נשואה. אמנם מגיעים לי מזונות אבל אנחנו רגילים לרמת חיים גבוהה, מזונות זה לא מספיק. אני אובדת עצות. אני לא מאושרת, בעלי לא מאושר וכמובן זה מקרין על הילדים".
המשימה היחידה שלך
סיוון,
נתחיל מירון, בעלך. אנשים שונים – כלי קיבול שונה. בעלך לא מצליח להכיל את כל המשפחה ועיקר הקושי הוא להפנים שיש לו ילד אחר. הוא לא יודע איך לאכול את זה ומעדיף לברוח מהבית בכל הזדמנות ומוצא לו תירוצים שונים - עבודה, תחביבים, לימודים חול ועוד. זאת המסוגלות שלו. כרגע לא תוכלי לשנות את זה, בטח לא בכוח. אולי אם היה מטפל בעצמו היה מצליח לתת מעצמו למשפחה קצת יותר, אבל לא ניתן להכריח אדם ללכת לטיפול ובעלך כנראה לא בעניין. יותר נעים לו באיזור הנוחות למרות שהאיזור לא ממש נוח.
מה שבטוח זה שבכוח זה לא יעבוד. הסיכוי שמשהו יזוז אצלו זה רק אם תרפי.
ראשית, את יכולה ליזום שיחה נינוחה ולתרגם לו את ההתנהגות שלו ולמה לדעתך הוא נוטה להיעלם. לא בשיפוטיות, אלא בנועם. אולי ירד לו האסימון והוא יבין את עצמו. מה שנקרא "מודעות עצמית" וזה כבר 50 אחוז התקדמות. בכוח ובריב לא יצא לך דבר. אדם שמרגיש התקפה נסגר ונאטם ולא מפנים את המסר. תבואי ברוך. גם תהיה שיחה ואולי תביני ממנו מה עובר עליו וגם תכניסי תוכן וגורל משותף לקשר ביניכם.
באשר אלייך, אני לא נותנת עצות לא ישימות. אני מאמינה שכאשר אין נחת מהחיים זה אומר שצריך שינוי. לא ישים בשבילך כרגע להתגרש. גם אם זה נכון לך בתיאוריה זה לא ישים במציאות. ולכן זו לא עצה. מה שכן אפשר זה לשנות לגמרי את הסטייט אוף מיינד. זה תהליך כמובן ולא קורה ביום אחד.
אין לך דאגה כלכלית וזה מקנה לך שקט נפשי ומוריד לך מהראש את עניין ההישרדות. יש לך חמישה ילדים שזקוקים לך מאד וזאת המשימה היחידה שלך בחיים בשלב זה. אל תשכחי אותם ואל תשכחי את עצמך. כולם נמצאים במסגרות עד הצהריים, את לבד ויש לך זמן לעצמך. תעשי עם עצמך משהו, לא רק ניקיון ובישולים. טיפוח החן והיופי , ספורט, קפה עם חברות, הרצאה מעניינת. מלאי לך את הזמן בפינוקים ובצהריים תהיי בבית לקבל את הילדים עם הרבה יותר שמחה ורוגע ולא עם אותה הפיג'מה שקמת מהמיטה ועם פרצוף מוכה גורל.
בעלך לא איתך כרגע. תני לו את החופש בלי לאכול לו את הראש וקחי גם את את החופש שהכסף מאפשר לך. תכירי אנשים חדשים, תרחיבי את מעגל החיים, תלמדי גם להנות מהחיים, זה ישפיע עליך, יעודד אותך וישפיע כמובן גם על הילדים. בתקופה הקרובה תניחי לבעלך, תנסי לכעוס פחות. הכעס מרחיק אותו ממך עוד יותר ומרעיל אותך מבפנים. תחליטי לשחרר לזמן מה. דמייני שאת בכלל לא איתו אבל עדיין יש לך את כל הפסיליטיס והפריוולגיות שאת צריכה.
תסתכלי על מה שיש לך ולא על מה שחסר. זה מסר חשוב גם לילדייך ואת יודעת מה? גם לעולם כולו.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaely_b4@walla.com