מאחורי כל התנהגות שאנחנו אוהבים לבקר ולשפוט לחומרה עומד בן אדם שנמצא במצוקה. מצבי מצוקה מביאים את האדם לריכוז עצמי, למגננות ובסוף להיות "לא בסדר" כלפי האחר וזה מייצר אצלינו אנטגוניזם, ביקורת, שנאה ושיפוט. אל תשכחו שלפעמים הפוסל במומו פוסל.
בן ומנור: יכול היה להיגמר אחרת לגמרי
את חוסר המשיכה של בן למנור ראינו מההתחלה. הוא לא הצליח להסתיר את האכזבה, הוא ניסה לזרום אבל זה לא התרומם לו. הוא הבין שהיא רוצה אותו והוא לא היה בעניין וכשמצב כזה קורה אין מעיק מזה. היא רצתה ממנו חמימות שהוא לא היה מסוגל לזייף. מנור עשתה את הטעות שהיא תמיד עושה בקשרים - מתעלמת מכתובות ענק על הקיר. לא מתרחקת בזמן ממקור דחייה, לא מצליחה להיות אותנטית, מתעלמת ושמה עצמה בקו האש. והרי זה הפחד הגדול שלה. היא פשוט מזמינה את עצמה למצבי דחייה השכם וערב.
בן לא ידע להתמודד עם זה ויצא ממנו קור מקפיא וסבר פנים זועף. הוא נכנס למגננה כאילו הוא הפגוע בסיפור ולא חסך מילים קשות כלפי מנור, או יותר נכון בנוכחותה. היא חוותה דחיה וקושי. אל תתבלבלו, גם הוא חווה לחץ וציפייה ממנו שהוא לא יכול היה לספק וזה לא פחות קשה. אם היה עוצר לרגע ולא יורה צרורות מהבטן זה היה נגמר אחרת לגמרי. אבל ללא ספק היה נגמר.
עומרי ומעיין: הציל את המצב
בכניסה לדירה מעיין נאטמה. השתבללה. לא היה עם מי לדבר. הייתה קשה ולא נגישה, הזדקקה לזמן עיכול. הסתגרה, נבהלה, ומהמקום הזה הייתה מאד לא נעימה ומסבירת פנים. המזל הגדול הוא שיש את עומרי. הוא גבר גבר. הציל את המצב. בסבלנות אין קץ, בהכלה, ברוך ובג'נטלמניות הוא עבר את המהמורה/משבר שיכול היה להסתיים לגמרי אחרת. הוא אפשר לה את הזמן, את השקט, ישן על הספה הרעועה ולא קיטר לרגע. סבלני.
מעיין השתחררה יצאה מהקונכייה ומתחילה להראות לו את עצמה. ועצמה זה מנצח. זה הכי טוב ויפה. אולי היא הבינה שיש מולה גבר נפלא. לא מושלם כי אין כזה אבל ממש שווה. יש כאן תקווה למאצ' מוצלח.
שי והדס: הפער שהורס את הקשר
שי בחור טוב. הוא עטוף באמריקאיות שקצת מקלקלת לו. יש לו הרבה מניירות מיותרות והוא מדבר הרבה. טוב, מישהו חייב לדבר שם. הדס יכולה לשתוק שנים. אז הוא ממלא את החלל במלל. הוא בעניין, אולי. קשה עוד לדעת כי הדס הודפת אותו בשתיקות מקפיאות לב. הוא לא יודע כיצד לנהוג. אין זרימה, אין חיבור, אין נעימות.
הדס יפיפייה אבל עוד לא אפויה לתכל'ס. אני מכירה אותה כמוכם, 20 דקות. אולי בחיים שמחוץ לתכנית היא אדם שמח. אבל ב-20 דקות על המסך היא נראית מיוסרת, סובלת וכזאת שסוחבת איתה כבר שנים תיק ילדות כבד מאד. בסיטואציה הנוכחית אני לא מצליחה לראות שמשהו יקרה שם אך קטונתי.
לא שי הוא הבעיה. כל מי שהיה בא מולה בסיטואציה הזאת היה סופג את הבלוק. שי משדר בשלות לעומת הדס הבוסרית והפער הזה ביניהם יהרוס אותם. הטיימינג בחיים הוא חלק מהצלחת הקשר.
מנו וניצן: לעזוב את גן עדן
זה התחיל באסון. ניצן התכווצה למראה עיניה. איך מכל העולם דווקא הוא? מנו, לעומתה, קליל ומקליל וזה מה שהציל את המצב. הוא המרגיע. הוא לוקח את זה כהרפתקה. מה שיהיה יהיה, וזו דרך נפלאה לחיות את החיים.
הוא רגיש לניצן ולא מאבד את עצמו הוא מצליח לפתוח את סגור ליבה. היא ממש בעניין. רואים שיש משיכה וכימייה. הרבה צחוק ואווירה טובה. אלה החומרים הדרושים לצלוח תחילת קשר. עוד יבואו קשיים זה בטוח אבל לעת עתה תענוג לצפות. ממש זוג ציפורי גן עדן.
אני עוד נזהרת מהתלהבות יתר כי עוד חזון למועד ועוד נראה מה יקרה שם. חופשה בים הכחול ובנופים מרהיבים אינה אינדיקציה להמשך קשר טוב. עכשיו זה יופי, זה עובד ומבטיח אבל זוגיות לאורך זמן זה לא נופש בסיישל. ומבחן המציאות עוד מחכה להם, שגרה, מגורים משותפים עם כלום קילומטראז', עבודה, קניות. בוא נראה אותם.
>> רוצים להתייעץ עם יעל ברון בנושא זוגיות?
בבקשה: Yaelyb4@gmail.com